בש"פ 5815/06 שומט יעקב נ. מדינת ישראל

שני עררים על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט ר' שפירא ), בב"ש 2214/06, מיום 5.7.06, לעצור את שני העוררים עד תום ההליכים נגדם.

1.כנגד העוררים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירה של שוד, וכן עבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות. לפי כתב האישום, ביום 10.5.06, בסביבות שעה 04:30 לפנות בוקר, הגיע מיכאל סלוצקין, יליד 1945 (להלן – המתלונן ) לכספומט של בנק הפועלים בגבעת אולגה, ומשך 500 ש"ח. בטרם הספיק לקחת את הכסף, ניגשו אליו שני העוררים. שומט יעקב (להלן – העורר 1 ) הכה את המתלונן באחורי ראשו. בהמשך תפס משה שפו (להלן –

העורר 2 ) את ראשו של המתלונן ובעט ברגלו. באותו זמן ניגש העורר 1 לכספומט ולקח את כספו של המתלונן.

2.בית משפט קמא קבע כי יש לעצור את העוררים עד תום ההליכים. בדיון בפניו, לא חלקו העוררים כי לקחו את כספו של המתלונן שנפלט ממכשיר הכספומט. עובדה זו נלמדת משש תמונות "סטילס" שנלקחו מסרט שצילמה מצלמת אבטחה של הבנק. בתמונות לא נראה מגע פיזי בין המשיבים והמתלונן, אך המתלונן והעוררים נראים בו בבירור. גדר המחלוקת מצטמצם אפוא לשאלת קיומו של מגע פיזי בין העוררים למתלונן בעת האירוע, המשליך על התקיימות יסודות עבירות התקיפה והשוד, כמו גם על הערכת מסוכנותם של העוררים. בית המשפט קבע כי ישנן ראיות לכאורה לכך שהעוררים הפעילו כוח פיזי כלפי המתלונן, בהפנותו לשלוש הודעותיו של המשיב במשטרה, ובציינו כי המתלונן הגיע לתחנת המשטרה כאשר הוא חבול, "ובכך יש חיזוק לטענתו שהותקף". עם זאת, קבע בית המשפט, כי גם אם לא הייתה תקיפה פיזית, עדיין מתקיימות יסודות עבירת השוד – משום שבאחת התמונות נראה אחד העוררים מבצע תנועה מאיימת כלפי המתלונן. בית המשפט המשיך וקבע כי עבירת השוד באירוע זה מקימה עילת מסוכנות מעצם נסיבות ביצוע העבירה. בית המשפט ציין, בהקשר למסוכנות, כי לעוררים עבר פלילי בעבירות רכוש ואלימות. עם זאת, בשל גילם הצעיר ואי הוודאות בנוגע לרמת האלימות הפיזית שהופעלה במהלך השוד, ביקש בית המשפט לקבל תסקירי מעצר. בתסקירים ובתסקירים המשלימים שהגיש, נמנע שירות המבחן מלהמליץ על חלופת מעצר ביתית. זאת משום מסוכנותם הגבוהה של שני העוררים, להערכתו של קצין המבחן, וכן משום שהוריהם אינם מהווים דמויות סמכותיות ברמה מספקת. לנוכח מסקנתו בדבר העדר חלופת מעצר ביתית, ובשל התרשמותו כי השניים זקוקים לטיפול גמילה מאלכוהול, טיפול שלא גילו נכונות לקבלו, נמנע קצין המבחן מבדיקת התאמתם לאזיקונים אלקטרוניים.

3.בעררים שלפניי עולות מספר שאלות. האחת נוגעת לאופן התנהלות החקירה, ועניינה בעובדה שהמשטרה לא שמה ידה על סרטון האבטחה מתוכו הובאו שש התמונות. לטענת העוררים, אי תפיסת הסרטון מעוררת חשד כי תוכנו היה מוכיח שהעוררים כלל לא הפעילו כוח פיזי, מה שמפחית ממסוכנותם. השאלה השנייה נובעת מסתירות בעדותו של המתלונן בדבר האלימות של העוררים. השלישית, עוסקת באיכותם של תסקירי המבחן שניתנו בעניין העוררים. לטענת העוררים, תסקירי המבחן היו לא מבוססים, וזאת, בין היתר, בשל קביעתם על סמך פגישה אחת בלבד כי העוררים הינם אלכוהוליסטים. העורר 1 אף רומז, כי ייתכן שמסקנתו זו של קצין המבחן נובעת מדעות קדומות עקב השתייכותם של העוררים לעדה האתיופית.

4.אבחן בקצרה הסוגיות הללו, אחת לאחת. מסכים אני עם טרוניות העוררים כלפי התנהלות המדינה בעניין זה. בית משפט קמא הביע תמיהתו על כך שהסרט, שנשמר כקובץ מחשב, לא הומצא. בטיעונו לפניי, הסביר בא כוח המדינה כי קובץ הסרט נמחק שלושה ימים לאחר הקלטתו. יש בהסבר זה כדי למתן את מחדל החקירה בעניין, אך עדיין אין בו כדי להסביר מדוע התאפשרה העברת תמונות הסטילס, בעוד שהסרט עצמו לא הועבר במלואו למשטרה כחלק מחומר החקירה. מכל מקום, אי העברת הסרט עשויה להוות ראיה לטובת העוררים במסגרת ההליך העיקרי, עם זאת, אין בכך כדי לכרסם כרסום של ממש בקיומן של הראיות לכאורה להפעלת כוח פיזי מצד העוררים. בעניין זה, צדק בית משפט קמא בקביעתו כי אף שקיימות סתירות בהודעות המתלונן, הרי ש"לב האירוע מתואר בשלוש עדויותיו באופן זהה ורכיבי האלימות וגניבת הכסף בהמשך מוזכרים בעדויותיו". בעת האירוע, מצא עצמו המתלונן במצב מבהיל ומלחיץ, אשר השפיע, מן הסתם, על יכולתו לקלוט ולזכור במדויק מי מבין העוררים הכה אותו. מכאן, שחוסר עקביות מסוים בפרטי הודעותיו מובן בנסיבות אלו. מכל מקום, מסכים אני עם קביעת בית משפט קמא, כי אף בהיעדר אלימות פיזית ישירה, קיימות בענייננו ראיות לכאורה לביצוע עבירת שוד, בשל תנועת התקיפה או לפחות האיום בה שאחד מהעוררים ביצע כלפי המתלונן, כעולה מתמונות הסטילס (ובמיוחד מתמונה מספר 4). מכאן, קצרה הדרך למסקנה כי מתקיימת בעוררים מסוכנות. מסקנה זו מתעצמת לנוכח נסיבות המקרה. העוררים חברו יחדיו לפנות בוקר, התקדמו לעבר אדם מבוגר, הקיפוהו משני צידיו בעת שניצב מול הכספומט, ונטלו את כספו. נקל לתאר את פחדו הרב של המתלונן באותם רגעים (וראו את התמונות שבחומר החקירה).

5.לעניין חלופת המעצר. העוררים טוענים, כי ייחוס אלכוהוליזם לעוררים לאחר פגישה אחת בלבד עם קצין המבחן, עשוי להיראות נמהר. אין צורך להכריע בכך. גם אם העוררים אינם אלכוהוליסטים באופן מובהק, די בכך כי לאלכוהול יש נוכחות בעברם של השניים, וכי בעת האירוע היו העוררים תחת השפעת אלכוהול, כדי לקבוע כי קיים חשש שיסכנו את הציבור פעם נוספת בעודם שתויים. גם מבלי להיזקק לנאמר בתסקירים, ניתן לומר כי האלכוהול שיחק תפקיד ראשי באירוע נשוא כתב האישום. בהודעתו מיום 14.5.06, מסר השוטר שעצר את העוררים (שלמה ניסטל), כי בעת מעצרם היו להם פחיות בירה ביד, נדף מהם ריח אלכוהול, ולרגליהם היו שתי פחיות נוספות, ריקות. בעל קיוסק בשם שלום מגילה, המכיר את העוררים, מסר בהודעתו כי ביום האירוע עבר העורר 1 בקיוסק כשהוא שיכור. גם העוררים עצמם נותנים מקום ניכר לאלכוהול באירוע שלפנינו. העורר 1 מסר בהודעתו מיום 11.5.06 כי לפני האירוע קנו העוררים בקבוק וודקה ושתו, וכך גם עשו לאחר האירוע. העורר 2 אף טען "להגנתו", כי לא היה מודע למעשיו באופן מלא משום שהיה שיכור.

כידוע, שכרות משבשת את שיקול דעתו של האדם ועשויה לגרום לאיבוד שיקול הדעת הביקורתי (ראו ד"ר א' סטולר וד"ר י' פינקלשטיין, "נהיגה בשיכרות ובפיכחון – היבטים נוירולוגיים קליניים והיבטים טוקסיקולוגיים מעבדתיים" רפואה ומשפט 29 (2003)). זאת ועוד, "הימצאותו של אדם במצב של שיכרות עלולה לפגום אף בכושר השליטה הפיסי שלו על מעשיו" (ע"פ 2454/02 טיקמן נ' מדינת ישראל , ניתן ביום 12.12.2005, פסקה 11, מפי השופט א' א' לוי ). שיקול הדעת הלקוי ואיבוד כושר השליטה עלולים להביא אף להתנהגות אלימה של השיכור (כפי שאירע במקרה שנידון בעניין טיקמן ).

לאור כל האמור, לרבות דברי העוררים עצמם, לא ניתן להתעלם משתיית האלכוהול כגורם בעל משקל. אין פירוש הדבר שלא ניתן לשחררם לחלופת מעצר, כי אם אך זאת שיש להביא בחשבון גורם זה בעת בחינת חלופת מעצר, שבכוחה יהא להפיג את מסוכנותם.

6.לאור גילם הצעיר של העוררים, לנוכח אי המצאת סרטון האבטחה, שיכול היה להסיר כל ספק בשאלה אם הפעילו השניים אלימות פיסית בעת האירוע, ובהינתן כי עברם הפלילי של השניים בעבירות אלימות אינו מכביד, יש לשקול חלופות מעצר אחרות, זולת אלו שנפסלו על ידי קצין המבחן, חלופות אשר יביאו בחשבון, כמובן, גם את גורם המסוכנות הנעוץ בשתיית אלכוהול.

אני מורה אפוא על החזרת התיק לבית משפט קמא, לצורך שקילת חלופת מעצר אחרת לעוררים, שלא בבית הוריהם. החלופה תכלול גם איזוק אלקטרוני. קצין המבחן יגיש לבית המשפט המחוזי בחיפה תסקיר מעצר משלים, שיבחן אפשרות לחלופה מעין זו. גם העוררים מצדם יוכלו להציע חלופות אחרות, שיענו על התנאים האמורים.

7.בכפוף לאמור בסעיף 6, הערר נדחה. לעת הזאת, ועד להחלטה אחרת של בית המשפט המחוזי, יישארו העוררים במעצר.