בש"פ 5818/11 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

זוהי בקשת רשות לערור על החלטתו של בית-המשפט המחוזי מרכז (השופטת ליאורה ברודי ), בגדרה נדחה ערר על החלטתו של בית-משפט השלום בפתח-תקווה.

2.

המבקש, יליד שנת 1993, חשוד בהצתת שני כלי רכב פלסטיניים. בשל מסוכנות, צרכי חקירה וחשש לשיבוש הליכים, קיבל בית-משפט השלום את בקשת המשיבה והאריך את מעצרו של המבקש בחמישה ימים (עד ליום 12.8.11), לאחר שנמצא כי יש בחומר החקירה כדי לקשור אותו למעשים שיוחסו לו. על החלטה זו הגיש המבקש ערר לבית-המשפט המחוזי, וזה נדחה. בית-המשפט ציין כי אף הוא שוכנע כי יש בחומר שהוצג בפניו כדי לבסס חשד סביר למעורבות המבקש בעבירות בהן נחשד ולבסס עילת מסוכנות. בית המשפט הוסיף, כי על-אף היות המבקש קטין, בקרוב ימלאו לו 18 שנים.

3.

בבקשה שבפני טוען המבקש כי אין בחומר החקירה כדי לבסס עילת מעצר, וקמה עילה למתן רשות לקיומו של ערר נוסף. לשיטתו, מדובר בחומר מודיעיני בלבד, וככזה אין בו כדי להצדיק החזקת קטין במעצר. עוד מוסיף המבקש, כי הבקשה לעצור אותו לוקה בשיהוי. לשיטתו, יש בפער הזמנים ממועד ביצוע המעשים הנטענים ועד למועד המעצר, כדי לאיין את הטעמים שבבסיס בקשת המשיבה. לעניין זה מפנה המבקש גם לעובדה שחלפו עשרה ימים ממועד הוצאת צו-המעצר הראשוני ועד למימושו.

4.

אין בידי להיעתר לבקשה. השגותיו של המבקש עוסקות כולן בנסיבות פרטניות, ואינן מעלות כל שאלה בעלת חשיבות החורגת מעניינו שלו, ועל כן לא מצאתי כל עילה המצדיקה קיומו של ערר נוסף (בש"פ 5092/11 צ'צ'לינצ'קי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 10.7.11)). גם לגופו של עניין דין הבקשה להידחות. עסקינן בהארכת מעצר של מי שנחשד בעבירות חמורות, שלגביו קבעו בית-משפט השלום ולאחר מכן בית-המשפט המחוזי, כי יש בחומר החקירה שהוצג כדי לבסס את החשד נגדו. על אף זאת, החליט בית המשפט שלא להיענות באופן מלא לבקשת המשיבה, הואיל וסבר כי "יש מקום שהחקירה תתקיים תחת ביקורת שיפוטית" (עמ' 5 להחלטתו של בית-משפט השלום). נדמה כי בכך איזן בית-המשפט נכונה בין טענות המבקש ובין הצורך לקיים חקירה יעילה ואפקטיבית, ומכאן החלטתי לדחות את הבקשה.