בש"פ 5818/13 מדינת ישראל נ. מנצור אבו עוואד

1.

לפני בקשה שנייה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, ב-90 יום או עד למתן פסק דין בת"פ 34790-09-12, לפי המוקדם.

2.

ביום 13.9.2012 הוגש כנגד המשיב כתב אישום לבית המשפט המחוזי באר-שבע (ת"פ 34790-09-12), המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) לחוק זה, וכניסה ושהייה בלתי חוקית לפי סעיף 12(1) לחוק כניסה לישראל, התשי"ב-1952. על-פי עובדות כתב האישום, המשיב, שהוא תושב דורא ולא החזיק באותה עת באישור כניסה לישראל, קשר קשר עם אדם אחר שזהותו אינו ידועה לשדוד את המתלונן, שעמו הייתה למשיב היכרות מוקדמת. לשם קידום תוכניתם הגיעו השניים לבית המתלונן, וכאשר הלה הגיש להם מים לבקשתם, הם דחפוהו לתוך הבית, קשרו אותו וחסמו את פיו. לאחר מכן, נטלו פריטים שונים מהבית.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בבקשה נטען כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיב בכתב האישום, וכי קמה כנגדו עילת מעצר סטטוטורית של מסוכנות, נוכח האכזריות והתעוזה של ההתנהלות המיוחסת לו. עוד צוין בבקשה כי העבירות המיוחסות למשיב בוצעו לכאורה בעת שהיה תלוי ועומד כנגדו מאסר על תנאי בן חודשיים, וכי קיים חשש שהמשיב ינסה להימלט מאימת הדין ולשבש הליכי משפט אם לא ייעצר.

4.

ביום 24.9.2012 הסכים בא-כוח המשיב לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר. הואיל ולא היה בידו להציע חלופת מעצר, הורה בית המשפט המחוזי, בהסכמת הצדדים, על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו (מ"ת 34790-09-12, השופט נ' אבו טהה ). משמשפטו של המשיב לא הסתיים בתוך תקופה של תשעה חודשים, האריך בית משפט זה את מעצרו בתשעים ימים נוספים ביום 5.6.2013, בהסכמתו (בש"פ 3954/13, השופטת ע' ארבל ).

5.

בזמן שחלף ידע משפטו של המשיב כמה מעלות ומורדות. לאחר הגשת כתב האישום נדחה מועד הדיון בעניינו של המשיב פעמים אחדות, על מנת לאפשר את מיצוי המשא ומתן שנוהל באותה עת בין הצדדים בניסיון להגיע להסדר טיעון. ביום 21.1.2013 נתן המשיב מענה מפורט לכתב האישום. ביום 26.2.2013 הודיעו הצדדים לבית המשפט כי הגיעו להסדר טיעון, וביקשו לדחות את מועד הדיון לצורך השלמת פרטיו של ההסדר. אולם, ביום 19.3.2013, הוא המועד שנקבע לדיון הנדחה, הודיע המשיב כי הוא מעוניין לשחרר מייצוג את בא-כוחו, אשר מונה מטעם הסנגוריה הציבורית וכי הוא מבקש לייצג את עצמו. כמו כן הודיע המשיב שהוא חוזר בו מהסכמתו להסדר הטיעון וכי ברצונו לקבוע את התיק לשמיעת הוכחות. בית המשפט המחוזי דחה את בקשתו של המשיב לשחרר את בא-כוחו מייצוג, בהתחשב בחומרת העבירות המיוחסות לו ובהתרשמותו כי המשיב אינו מסוגל לנהל את הגנתו בכוחות עצמו, ואף אינו יכול לשכור את שירותיו של עורך דין פרטי.

6.

ישיבת ההוכחות הראשונה בעניינו של המשיב נקבעה ליום 28.4.2013, אך

בהמשך נדחתה ליום 12.6.2012, זמן קצר לאחר שמעצרו של המשיב הוארך בפעם הראשונה, בשל אילוצי יומן בית המשפט. בפועל לא נשמעו באותו מועד ראיות, לאחר שבא-כוח המשיב ביקש להשתחרר מן הייצוג בשל חילוקי דעות שהתגלעו ביניהם. בית

המשפט המחוזי נעתר לבקשה, הורה לסנגוריה הציבורית למנות סנגור אחר תחתיו, ודחה את דיון ההוכחות הראשון ליום 20.6.2013. במועד זה נשמעה עדותו של המשיב, ונקבעו מועדים לסיום שמיעתן של פרשת התביעה ופרשת ההגנה, בימים 9.9.2013 ו-15.9.2013, בהתאמה. ביום 4.8.2013, לאחר שעורך דין אחר נטל על עצמו את ייצוגו של המשיב, שיחרר בית המשפט המחוזי את עורך דינו הקודם של המשיב מייצוג.

7.

המבקשת סבורה כי הארכה נוספת של מעצרו של המשיב נדרשת בשים לב לחומרת העבירות המיוחסות לו, כמו גם לכך שההתנהגות המתוארת בכתב האישום מצביעה על מסוכנות שאין אפשרות לאיינה באמצעות חלופה. כמו כן, לטענת המבקשת, אם יורשע צפוי למשיב עונש חמור, ועל כן יש מקום לחשוש להימלטותו מאימת הדין, ולא כל שכן בשים לב לכך שאינו תושב ישראל. המבקשת מוסיפה ומציינת בבקשתה כי היא ערה לכך שמשפטו של המשיב מתעכב, אך מצביעה על כך שעיקר העיכוב נבע מן הניסיונות למצות את המשא ומתן שנוהל בין הצדדים במטרה להגיע להסדר טיעון, כמו גם מחילופי ייצוג אצל המשיב. המבקשת טוענת עוד כי להערכתה משפטו של המשיב יתקדם בצורה משמעותית בתוך תקופת ההארכה המבוקשת, בשים לב לכך שנקבעו מועדים שבהם צפויה להסתיים שמיעת ההוכחות.

8.

המשיב מתנגד לבקשה לנוכח התמשכות משפטו. לשיטת המשיב, אין מקום לזקוף את התמשכות המשפט לחובתו, בהתחשב בכך שמרבית הדחיות בשמיעת ההוכחות התבקשו לצורך מיצויו של המשא ומתן שנוהל באותה עת בין הצדדים,

ולא מטעמים הקשורים למשיב עצמו. בא-כוח המשיב אף העלה ספקות לגבי האפשרות ששמיעת ההוכחות במשפט תסתיים בתוך תקופת ההארכה המבוקשת, וביקש לשקול את שחרור מרשו לחלופת מעצר.

9.

לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים הגעתי לכלל דעה שיש מקום להיענות לבקשה. למשיב מיוחסות עבירות חמורות המעידות לכאורה על מסוכנות. כמו כן, החשש להימלטות הוא ממשי. העובדה שחרף המהמורות שידעה התנהלות המשפט הוא עומד כעת בפני סיום שמיעת ההוכחות, מחזקת מסקנה זו.

10.

על כן, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב החל מיום 11.9.2013, ב-90 יום או עד למתן פסק דין בת"פ 34790-09-12, לפי המוקדם.