בש"פ 5818/14 עלאדין אשהב נ. מדינת ישראל

1.

שלושה עררים על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים לעצור את העוררים עד תום ההליכים.

2.

על פי כתב האישום שהוגש נגד העוררים, השלושה עמדו ברחוב בעיר העתיקה בירושלים כאשר לידם חלף צעיר בעל חזות חרדית. השלושה תקפו את הצעיר על רקע מראהו החרדי, והכו אותו במשך דקות ארוכות גם לאחר שנפל על הקרקע. על רקע זה יוחסה לשלושה עבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות ממניע גזעני.

יחד עם כתב האישום הוגשה בקשה למעצר העוררים עד תום ההליכים. הבקשה התקבלה (מ"ת 46958-07-14). נקבע כי אין מחלוקת באשר לעצם ביצוע התקיפה המתוארת, והשאלה היא רק האם הרקע לתקיפה הוא גזעני. כך או כך התנהגותם של העוררים מלמדת על פוטנציאל מסוכנות רב (כב' השופט י' צבן ). כמו כן נקבע כי החלופה שהוצעה איננה מאיינת את הסיכון (כב' השופטת נ' בן-אור ). לפיכך נפסק כי העוררים ישהו במעצר עד תום ההליכים נגדם.

3.

העררים שבפניי מתמקדים בעיקר בחלופת המעצר. נטען כי לא היה מקום לדחות את תסקיר שירות המבחן, אשר המליץ לשחרר את העוררים לחלופת מעצר קונקרטית שתקהה את המסוכנות הנשקפת מהם. העורר בבש"פ 5866/14 הוסיף וטען כי אין ראיות לכאורה בעניין המניע הגזעני שיוחס לו. לדבריו, הוא תקף את המתלונן אך משום שהלה קילל אותו בגסות. המדינה, מנגד, מדגישה כי אין בכוחה של חלופת המעצר שהוצעה לאיין את המסוכנות הנשקפת מן העוררים.

4.

החלטה בדבר מעצר עד תום הליכים מותנית בקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר ברמה מספקת, וכן בהעדר חלופת מעצר הולמת.

בתיק הנוכחי אין מחלוקת ממשית בין הצדדים אודות הראיות לכאורה לגבי תקיפת המתלונן. המעשים המיוחסים לעוררים, שתוארו לעיל ושהוכחו לכאורה, מהווים עבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות. ושוב, נראה כי אף הסנגורים אינם טוענים כי קיים קושי אפילו ברמה של ראיות לכאורה באשר להיבט זה של האישומים. באספקלריה של מעצר עד תום ההליכים, סבורני כי די בכך על מנת ללמד על קיומה של מסוכנות אצל העוררים. עולה כי העוררים התנפלו בלב עיר על עובר אורח תמים והכו אותו בכל חלקי גופו שוב ושוב. שלושה שחברו יחדיו להתנפל על עובר אורח ולהכותו – מהווים סכנה ברורה בעיניי לביטחון הציבור, כך שקמה עילת מעצר נגדם.

בא כוחו של העורר בבש"פ 5866/14 העלה נקודה נוספת, שעניינה – עוצמת הראיות לכאורה בכל הנוגע למניע הגזעני. נטען בהקשר זה כי המתלונן קילל את השלושה, וכי התקיפה בוצעה על רקע התגרות זו ולא ממניע גזעני. כאמור, אופי התקיפה ונסיבותיה משקפים לדעתי מסוכנות ברמה שדי בה לשלב הדיוני הנוכחי, וזאת גם אם הייתי מוכן להניח לטובת העוררים שאין כל ראיה לכאורה לקיומו של מניע גזעני. אעיר רק כי במהלך הדיון הוצג בפניי תיעוד וידאו (ללא פסקול) של אירוע התקיפה. דומני כי התיעוד שהוצג שולל, לכאורה, את הבסיס העובדתי לתזה החלופית שהציג הסנגור בעניין המניע למעשים. הנסיבות עשויות לתמוך לכאורה בקיומו של מניע גזעני. כמובן, ממד זה מחריף את עוצמת המסוכנות. ועדיין יש להתייחס במקרה כזה לשאלות שונות – מקרה בודד לעומת רצף של מקרים, מה הנזק שנגרם כתוצאה מהמעשים לכאורה, ומה הנזק שעשוי היה להיגרם. אף יש משקל לשאלה באיזו מידה מדובר בעבירות שהפכו למעין "מכת מדינה" בתקופה הרלבנטית.

5.

ברם מהדיון בפניי התברר כי המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב חלופת המעצר. באת כוח המדינה טענה כי בכל מקרה האלימות איננה ברף הגבוה, ובכל זאת הדגישה כי החלופה הקונקרטית המוצעת איננה ראויה. תסקירי שירות המבחן שהוגשו המליצו לשחרר כל אחד מהעוררים למעצר בית אצל קרובי משפחה בכפר עקב. צוין בהקשר זה כי הריחוק הגיאוגרפי של החלופה ממקום ביצוע העבירה מפחית את רמת הסיכון הנשקפת מהעוררים. כמו כן נאמר כי כל אחד מהמפקחים המוצעים מבין את האחריות המוטלת עליו, ומעודד אורח חיים נורמטיבי.

באשר לחלופה שהוצעה, הבהירה באת כוח המדינה כי המשטרה איננה יכולה להיכנס באופן תדיר אל הכפר, אלא אם מדובר באירועי הפרות סדר חמורים. זהו הקושי העומד ביסוד הדברים. על רקע זה, ולנוכח המסוכנות הנשקפת ממעשיהם של העוררים, סבורה המדינה שהחלופה שהוצעה איננה הדוקה באופן מספיק.

אם זוהי המחלוקת בין הצדדים , בדבר איכות החלופה – דעתי במקרה זה נוטה לעמדת העוררים. אינני מקל ראש בקושי עליו עמדה באת כוח המדינה. אך הדבר נטען ללא ביסוס ותיעוד כפי שניתן היה להגיש בהליך זה עובר להגשת הערר. לצד זאת, יש לזכור כי התסקירים בעניינם של כל העוררים המליצו על שחרורם לחלופה. זאת, בין היתר, לנוכח הערכת המסוכנות הנשקפת מכל עורר, טיב החלופה שהוצעה בעניינו ונסיבותיו האישיות. יוזכר למשל כי התסקירים בעניינם של העוררים בבש"פ 5818/14 ובבש"פ 5838/14 ציינו שהם נעדרי עבר פלילי קודם, וכי המעצר מהווה עבורם גורם הרתעתי משמעותי. צוין כי המפקחים שהוצעו לגבי שני העוררים מבינים את משמעות הפיקוח ומעודדים אורח חיים נורמטיבי. התסקיר בעניינו של העורר בבש"פ 5866/14 ציין כי בעבר הוא הורשע בתקיפה סתם, וכן שהוא מתקשה לווסת כעסים ובעל סף תסכול נמוך.

6.

התוצאה היא שעבירה מעין זו עשויה בנסיבות מתאימות להקים עילת מעצר שלא ניתן להפיגה באמצעות חלופה, אף אם מדובר בנאשמים ללא עבר פלילי ובמקרה בודד. יחד עם זאת, ולנוכח המחלוקת העיקרית בין הצדדים במקרה דנא, ומכלול נסיבות העניין, סבורני כי התוצאה הראויה היא קבלת העררים תוך קביעת תנאי שחרור שיהיה בהם כדי להביא לאיזון בתוצאה. על כן הנני קובע כדלקמן, ביחס לכל אחד מהעוררים:

א.

כל עורר ישוחרר למעצר בית מלא, על פי החלופה שהוצעה בתסקיר שירות המבחן בעניינו.

ב.

המפקחים יהיו בהתאם להמלצת שירות המבחן.

ג.

עם מתן החלטה זו יודיע כל סנגור באופן מיידי לבית המשפט המחוזי בירושלים, ולפרקליטות, את כתובת החלופה וכן את שמות המפקחים, כתובתם ומספרי תעודות הזהות שלהם.

ד.

כל עורר יפקיד בבית המשפט המחוזי סך של 40,000 ₪, והתחייבות עצמית בסך 100,000 ₪.

ה.

כל אחד מהמפקחים ימסור בבית המשפט המחוזי ערבות צד ג' בסך 75,000 ₪.

ו.

כל עורר יתייצב לכל הליך על פי דרישה, ולא ייצור קשר עם מי מהמעורבים בפרשה בין במישרין ובין בעקיפין.

כמובן, היה ותנאים אלו לא יתמלאו – יש להביא את העורר בפני בית המשפט קמא בהתאם להוראות החוק.

7.

בכפוף לאמור, העררים מתקבלים.