בש"פ 5822/13 מדינת ישראל נ. פלוני

1.

לפני בקשה חמישית להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (להלן: חוק המעצרים ), התשנ"ו – 1996, ב-90 יום או עד למתן פסק דין בת"פ 20636-12-11, לפי המוקדם.

2.

ביום 12.12.2012 הוגש כנגד המשיב כתב אישום לבית המשפט המחוזי בחיפה (ת"פ 20636-12-11). כתב האישום מייחס לו עבירות של ניסיון רצח, תקיפת קטין, תקיפה סתם, איומים, פגיעה בפרטיות והפרת הוראה חוקית, הכול בהקשר של עבירות בתחום המשפחה. על פי המתואר בכתב האישום, המשיב והמתלוננת היו בני זוג במשך כ-11 שנים, התגוררו יחדיו וגידלו ארבעה ילדים משותפים. בסוף שנת 2010 נפרדו בני הזוג, והמשיב עזב את דירת המשפחה. לפי הנטען, בתקופה שלאחר מכן וקודם ליום 25.11.2011 (אשר כתב האישום נסב על ההתרחשויות בו) המשיב נהג להטריד את המתלוננת בכך שבלש והתחקה אחר צעדיה, לן ברכב בחניה הסמוכה לבניין מגוריה, הטרידה באמצעות הטלפון ואיים עליה בהזדמנויות רבות כי ירצח אותה אם תיצור קשר עם גברים אחרים. בעקבות התנהגותו המאיימת והמטרידה של המשיב הוצאו כנגדו מספר צווים האוסרים עליו להיכנס לדירתה של המתלוננת או להתקרב אליה. על פי עובדות כתב האישום, ביום 25.11.2011 בסמוך לשעה 1:30 בלילה, נכנס המשיב לדירת המתלוננת כשהוא מצויד במוט ברזל, ניגש לחדר שבו היא שהתה עם ילדיהם המשותפים והחל להכותה באמצעות המוט בכל חלקי גופה. כאשר ילדיו ניסו לעצור בעדו, דחף אותם המשיב והכה אותם בידו. בעקבות תקיפתה, סבלה המתלוננת מפגיעות קשות והובהלה לבית החולים, שם אושפזה למשך 8 ימים.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בבקשה נטען כי יש בידי המבקשת ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיב, הכוללות את הודעתו שלו, הודעותיהם של המתלוננת, ילדיה ועדים נוספים, תעודות רפואיות המעידות על מצבה הרפואי של המתלוננת ועוד מסמכים. כן נטען בבקשה שהמעשים המיוחסים למשיב מקימים חזקת מסוכנות סטטוטורית, אשר לא ניתן לאיינה בחלופת מעצר, ושמעשים אלה נעשו לכאורה תוך כדי הפרה בוטה של צו ההגנה שניתן נגדו.

4.

ביום 17.1.2012 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בקשה לעיון מחדש בהחלטה זו נדחתה ביום 30.6.2012. המשיב הגיש ערר על ההחלטה שלא לעיין מחדש בהחלטה לעוצרו עד תום ההליכים, וזה נדון ביחד עם הבקשה להארכת מעצרו בתשעים ימים נוספים, אשר הוגשה בינתיים. ביום 23.9.2012 נתן בית משפט זה החלטה שדחתה את הערר והאריכה את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים (בש"פ 6297/12, השופט ח' מלצר ). בשולי החלטתו, ציין בית המשפט כי ייתכן שלאחר סיום פרשת התביעה, יהיה מקום לשקול את דבר היתכנותה של חלופת מעצר.

5.

משלא נסתיים משפטו של המשיב בתוך התקופה של הארכת המעצר האמורה, הגישה המבקשת בקשה נוספת להארכת מעצרו. בקשה זו התקבלה על ידי בית משפט זה ביום 2.12.2012 בהסכמת המשיב ובכפוף להנחיה כי שירות המבחן יבחן את חלופת מעצר שתוצע על ידו (בש"פ 8537/12, השופט ח' מלצר ).

6.

תסקיר שירות המבחן, אשר הוגש לבית המשפט המחוזי ביום 2.1.2013, המליץ שלא לשחרר את המשיב לאף אחת מהחלופות שהוצעו על ידו, בשל כך שאלה לא כללו, להערכת שירות המבחן, הסדרי פיקוח קפדניים המבטיחים את הפחתת הסיכון הנשקף ממנו למתלוננת.

7.

ביום 3.4.2013 הוארך מעצרו של המשיב בתשעים יום בפעם השלישית (בש"פ 1517/13, השופט

ח' מלצר ), ואילו ביום 13.6.2013 הוארך המעצר בתשעים יום בפעם נוספת (בש"פ 3897/13, השופט נ' סולברג ), תוך הדגשת הסיום הצפוי של פרשת ההגנה ביום 17.6.2013, ובשים לב למורכבותו של המשפט, לזמן השיפוטי הרב שהוקצה לו, למסוכנות הרבה הנשקפת מהמשיב, לתסקיר שלילי של שירות המבחן בקשר לאפשרות של שחרורו לחלופה למעצר, וכן לתרומה המסוימת של ההגנה להתארכות המשפט.

יצוין עוד, כי במהלך התקופה שחלפה הוגשו על-ידי המשיב שתי בקשות נוספות לעיון חוזר בהחלטת המעצר, אך אלה נדחו.

8.

בכל התקופה האמורה המשיך להתנהל משפטו של המשיב. פרשת התביעה (שבמהלכה נשמעו כארבעים עדים) התפרשה על פני אחד עשר מועדי הוכחות החל מפברואר 2012 ועד נובמבר 2012. פרשת ההגנה התפרשה על פני עשרה מועדים, והסתיימה ביום 17.6.2013. בשלב זה, הורה בית המשפט המחוזי על הגשת סיכומים בכתב מטעם הצדדים. כן נקבע מועד להשלמת סיכומים בעל פה ביום 16.9.2013.

9.

עמדתה של המבקשת היא שהארכה נוספת של מעצרו של המשיב מתחייבת לנוכח מסוכנותו, הנלמדת מהמעשים הקשים המיוחסים לו בכתב האישום, כמו גם מהעובדה שאלה בוצעו לכאורה תוך הפרה של צווי הרחקה. בנסיבות אלה, לטענתה, המשך מעצרו של המשיב נדרש על מנת להגן על שלומה וחייה של המתלוננת. המבקשת מציינת כי היא ערה להתמשכות ההליכים בעניינו של המשיב, אך מדגישה כי חלק מהעיכוב נבע מכך ששניים מעדיו של המשיב לא התייצבו במועד שבו אמורים היו להעיד, וטוענת כי מכל מקום בעת הזו המשפט עומד בשלביו האחרונים.

10.

המשיב מתנגד להארכת המעצר. בהליך שבפני הוא יוצג על-ידי באת-כוח מן הסנגוריה הציבורית, לנוכח ההסכמה שאליה הגיע המשיב עם בא-כוחו במשפט העיקרי. באת-כוחו של המשיב טענה כנגד הארכת המעצר, בהתייחס להתמשכות ההליך כמו גם להתפתחויות נטענות במשפט עצמו המעידות, כך נטען, על ערעור גרסתה של המתלוננת ומהימנותה.

11.

בתשובתו, חזר בא-כוח המבקשת והתייחס למסוכנותו של המשיב. הוא הצביע על כך שמכל מקום על טענות של "כרסום" בראיות להישמע במסגרת בקשה לעיון חוזר, שהיא המסגרת המאפשרת להידרש אליה. בהקשר זה, צוין כי הבקשות מסוג זה שהגיש המשיב נדחו כולן.

12.

לאחר שבחנתי את הדברים הגעתי לכלל דעה כי דין הבקשה להתקבל. המסוכנות העולה מכתב האישום שהוגש נגד המשיב היא רבה, ומאיימת לכאורה על בני משפחתו הקרובים. לצד זאת, ניתן להביא בחשבון גם את השלב המתקדם עד מאוד שבו עומד משפטו של המשיב בעת הזו. צודק בא-כוח המשיבה כי ככל שיש למשיב טענות שעניינן "כרסום" בראיות יש להניח תשתית עובדתית להן במסגרת ההליך המתאים לכך (ראו למשל: בש"פ 918/12 מדינת ישראל נ' שטרית , בפסקה 13 (2.2.2012); בש"פ 7960/13 מדינת ישראל נ' אבו ערפה , בפסקה 23 (6.11.2012)).

13.

אני מורה אפוא על הארכת מעצרו של המשיב החל מיום 6.9.2013, ב-90 יום או עד למתן פסק דין בת"פ 20636-12-11, לפי המוקדם.