בש"פ 5823/04 ויאצ'יסלב גנזובייב נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין לפני בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, בצוותא-חדא עם שניים אחרים, בעבירות של סחיטה באיומים, סחיטה בכוח, חבלה בכוונה מחמירה (שתי עבירות), הדחה בחקירה ושיבוש מהלכי משפט. עם הגשת כתב האישום הורה בית-המשפט על מעצרו עד תום ההליכים, ועל החלטה זו הערר שלפניי.

אין חולקין לא על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמות ולא על קיומה של עילה למעצר. השאלה היחידה הנשאלת היא באשר לחלופת מעצר, ובנושא זה טענה לפניי באת-כוחו המלומדת של העורר.

שתי טענות בפיה של עורכת-דין זייצב: האחת, כי ראוי הוא העורר לחלופת מעצר, והשנית, כי בתיתנו דעתנו לכך ששני שותפיו לעבירות שוחררו לחלופת מעצר ראוי הוא גם העורר לזכות בחלופת מעצר.

אין בטענות אלו ולא כלום. אשר לשאלה העקרונית אם זכאי העורר לחלופת מעצר, אין ספק-ספיקא בליבי שאין הוא זכאי לכך. ראשית לכל, העבירות המיוחסות כיום לעורר עבירות קשות הן, עבירות המלוות באלימות קשה לגופו של אדם. עבירות אלו יש לבחון על רקע הרשעותיו הקודמות של העורר והן הרשעות לא מעטות. למיצער בחמש מהן נשלח העורר לבית האסורים: ל-15 חודשים, לחודש אחד, ל-12 חודשים, ל-3 חודשים, לשלוש שנים ול-12 חודשים. העבירות שבהן הורשע העורר עבירות שאינן קלות הן, וביניהן גניבה, החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, התחזות כאדם אחר במטרה להונות, הצתה ועוד. אם אין די בכל אלה, הנה תלויים ועומדים נגדו כיום מאסרים על-תנאי ולא עוד אלא שהעבירות המיוחסות לעורר כיום נעברו זמן לא רב לאחר שחרורו ממאסר קודם. אכן, העורר הוכיח עצמו כאדם מסוכן לציבור, מסוכן עד-למאוד, וחובה היא המוטלת עלינו להגן על הציבור מפניו. אשר לטענת "אחידות המעצר", אסתפק באומרי כי אין להשוות את רשימת ההרשעות הקודמות של שותפיו של העורר לרשימת הרשעותיו של העורר, ואשר לענייננו שלנו היה זה העורר שהיה הרוח החיה בביצוע המעשים נושא כתב האישום.

הערר נדחה.

היום, ד' בתמוז תשס"ד (23.6.04).

ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

04058230_G02.doc

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il