בש"פ 5824/10יאסיון אבו אלקיעאן נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת קרת-מאיר) מיום 30.7.10 בתיק עמ"ת 53020-07-10, בגדרה נדחה ערר העורר על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב (השופטת פראג-לבוא) מיום 28.7.10 לעצור את העורר עד תום ההליכים ולהזמין תסקיר בעניינו.

רקע

ב.

כנגד העורר, יליד 1986, הוגש כתב אישום המיחס לו עבירות של נהיגה בשכרות (סעיף 62(3) בצירוף לסעיפים נוספים לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961), נהיגה בקלות ראש (סעיף 62(2) לפקודת התעבורה), נהיגה ללא רשיון נהיגה (סעיפים 10(א), 38(1) לפקודת התעבורה), נהיגה ללא ביטוח (סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי),

ומסירת פרטים כוזבים (סעיף 62(4) לפקודת התעבורה). על פי המתואר, נתפס העורר נוהג ברחובות תל אביב בליל ה-16.7.10 בעודו שיכור (וכמות גבוהה מאוד של אלכוהול בדמו), ללא רשיון נהיגה תקף וללא פוליסת ביטוח תקפה. בנוסף, מסר העורר לשוטר שעצרו שם ומספר זהות כוזבים. עד להגשת כתב האישום שוחרר העורר למעצר בית בתנאים, אך הפר תנאים אלה תוך שלושה ימים מיום שנקבעו. נוכח האמור, עם כתב האישום הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים. בהחלטת בית משפט השלום לתעבורה (השופט איזקסון) מיום 22.7.10 נאמר, כי מעצר הבית התברר כבלתי אפקטיבי, והוחלט על מעצר עד ליום 28.7.10, כדי שיוכן תסקיר מעצר. בהחלטת בית משפט השלום לתעבורה (השופטת פראג-לבוא) מיום 28.7.10 נאמר, כי שירות המבחן ביקש אורכה של שבועיים להכנת התסקיר. הוסף, כי קיימות בתיק ראיות לכאורה ועילת מעצר, במיוחד נוכח הפרת תנאי מעצר הבית כאמור. הוחלט על קבלת תסקיר מעצר, וכי העורר יישאר במעצר עד למתן החלטה אחרת בעניינו.

ג.

על החלטה זו ערר העורר לבית המשפט המחוזי, והערר נדחה. נאמר, כי העבירות המיוחסות לעורר מקימות חזקת מסוכנות. הוסף, כי הפרת מעצר הבית לא היתה הפרה מינורית, כטענת ההגנה, והצטרפותה למעשים המיוחסים של התחזות והסתרת זהותו מפני השוטר שעצרו את העורר בעת הנהיגה בשכרות, מצביעים על כך שהאמון שניתן לתת בו התערער באופן משמעותי, ועל כן אין לשחררו טרם קבלת תסקיר המעצר.

הערר והדיון

ד.

בערר מתבקש שחרורו של העורר, ולחלופין, שחרורו לחלופת המעצר המוצעת. נטען, כי אין בנסיבות עילת מעצר. נאמר, כי בעת מעצר הימים נתקיימה עילת מעצר בשל חשש לשיבוש מהלכי חקירה, אך כיום, משנחקרו כל המעורבים, אין העבירות מקימות עילת מעצר. הוסף, כי מדובר באירוע בודד ללא עבר דומה, ועל כן אין לחשוש שהעורר יחזור לעבירות דומות. הוסף, כי העונש הצפוי בעבירות ממין אלה, ללא עבר דומה, אינו כולל לרוב מאסר בפועל. עוד נאמר, כי הפרת מעצר הבית נעשתה לצורך ביקור בקופת החולים, ואין היא מקימה עילת מעצר בפני עצמה. נטען, כי בעת מתן ההחלטה מיום 22.7.10 לא נבחנה התשתית הראייתית בתיק, ולא הועבר חומר החקירה להגנה. הוסף, כי העובדות המתוארות בכתב האישום אינן מבססות את עבירת הנהיגה בקלות ראש בה מואשם העורר; וכי אין התיק ברמת מורכבות המצדיקה הזדקקות לשירות המבחן, ועל כן על בית המשפט לשחרר את העורר כליל, ולחלופין, לשחרורו למעצר בית בפיקוחם של שניים או להחזיר את העניין לבחינת הערכאה הדיונית שתבחן את החלופה המוצעת.

ה.

בדיון הודיעו באי כוח הצדדים כי שירות המבחן עומד לבקש דחיה בת עשרה ימים בעריכת התסקיר. העורך-דין חאג' יחיא טען לעורר, כי מצידו אין עילת מעצר של ממש, וראיה לדבר שמתחילה שוחרר העורר עד להפרה, וההפרה, כנטען, היתה מינורית. זאת - כשהמדובר בעבירה שרף הענישה בה אינו מאסר אחרי סורג ובריח.

ו.

עורך דין שגב טענה למדינה, כי העיכוב נובע מאי זימונו של שירות המבחן במועד; מכל מקום מדובר במי שנהג בשכרות וניסה להתחמק מאחריות, וגם הפר.

הכרעה

ז.

לאחר העיון נראה לי, מחד גיסא, כי נסיבות המקרה מצדיקות על פניהן תסקיר, משני היבטים מעבר לעצם העבירות הקשורות בנהיגה ובשכרות - ההתחזות וההפרה. לעורר הרשעה קודמת מ-2008 על עבירות מ-2006 של החזקת שטר כסף מזויף ואיומים, עליהן נדון לקנס ולמאסר על-תנאי. ואולם, מנגד אין מדובר במקרה שבו חלילה נפגע אדם או רכוש, ועל כן יש סיכוי מן הסתם לשחרור לחלופה, ואין מקום להשתהות יתר בהכרעה.

ח.

בדיון סברתי כי ניתן לבקש משירות המבחן להקדים את הגשת התסקיר לימים ספורים (3 ימים) לאחר 12 בחודש. דבר זה נתון אמנם לבית משפט השלום לתעבורה, אך לא אמנע מהעברת החלטתי זו

כבר מעתה גם לידיעת שירות המבחן, תוך הקדמת תודה.

ט.

בית משפט השלום לתעבורה ישקול אם לקיים את הדיון ביום 12.8.10 וליתן החלטתו בלא תסקיר, או לדחותו בימים ספורים - 3 ימים, וככל שלא יתקבל תסקיר, להחליט אז בלעדיו. איני רואה מקום בנסיבות לדחיה מעבר לכך.

י.

בכפוף להערות אלה איני נעתר לערר.