בש"פ 5824/97 קעדאן עלא נ. מדינת ישראל

העורר מואשם בפני בית המשפט השלום בנצרת בקשירת קשר לביצוע פשע, בכניסה לישראל שלא כחוק, בגניבת רכב, בניסיון לגנוב רכב ובהחזקת מכשירי פריצה. לבקשת המאשימה הורה בית-משפט השלום כי העורר ייעצר עד תום בירור משפטו ועררו של העורר כנגד החלטה זו נדחה על ידי נשיא בית המשפט המחוזי. מכאן הערר שלפניי.

העורר, כבן 21, הוא תושב בקה אל [sc2]

-גרביה ואין לחובתו כל הרשעות קודמות. לפי הנטען בכתב האישום קשר העורר קשר עם אחד פחרי, שהוא תושב השטח שבשליטת הרשות הפלשתינית, לפיו קיבל על עצמו העורר לסייע לפחרי בהברחת תושבי השטח המוחזק לישראל כדי לגנוב בישראל כלי רכב ולהעביר אותם לתחומי האוטונומיה. ביום 23.8.97, בשעות הערב, נלכד העורר, בנצרת עלית, ביחד עם שלושה אחרים (שלושתם מתושבי השטחים המוחזקים) סמוך לאחר שהשלימו גניבתו של כלי רכב אחד וכאשר עמדו לבצע גניבתו של כלי רכב נוסף.

בחקירת המשטרה מסר העורר עדות מפורטת, בה סיפר בפרטי פרטים אודות הקשר שקשר עם אותו פחרי ואודות השתתפותו עם שלושת החשודים שנתפסו בחברתו בביצוע התכנית לגניבת כלי רכב. הטענה היחידה שהעלה להגנתו היא, כי לאחר קשירת הקשר עם פחרי, ולפני ביצוע מעשי הגניבה, התקשר בטלפון עם רכז המודיעין של המשטרה ודיווח לו על התכנית הפלילית העומדת להתבצע. לטענת העורר, הוא עשה כן בכוונה להביא ללכידת כנופיית הגנבים בשעת מעשה. ואמנם, במהלך ביצוע הפעולה התערבה המשטרה, עיכבה את מכוניתו ולכדה אותו ואת חבריו. גירסה זו הוכחשה על ידי רכז המודיעין של המשטרה, ולנוכח הכחשה זו נמנע הסניגור מלכפור בפני בית-משפט השלום בקיומן של ראיות לכאורה. ואולם עיוני בעדותו של רכז המודיעין העלה מספר שאלות שלא מצאתי עליהן תשובה מניחה את הדעת. מסתבר שרכז המודיעין אישר שהעורר התקשר עימו בטלפון וביקש להיפגש איתו בדחיפות, אך טען שפגישה זו לא יצאה לפועל ושמכל מקום העורר לא מסר לו כל מידע. עם זאת ידע לספר, שהעורר מוכר לו כעבריין העוסק בגניבת כלי רכב ובסמים וכן מעורב בקשרים עם גנבי כלי רכב מתחומי השטח המוחזק. זה, כשלעצמו, מידע מפליא מפני שעל-פי הידוע אין לחובת העורר כל מעורבות פלילית קודמת.

אני סבור שבהתחשב בגילו הצעיר ועברו הנקי, ובנסיבות הלא כל כך ברורות של מעורבותו בפרשה נשוא האשמתו, היה בידי ערכאות קמא להסתפק בחלופת מעצר ולא היה הכרח להורות על כליאתו של העורר בבית מעצר. הצעת הסניגור בפני ערכאות קמא היתה להעמיד את העורר בהשגחתו של אביו, על מנת שבמהלך שעות העבודה יעבוד בנגריה של אביו בבקה אל-גרביה וביתר הזמנים לא ייצא מפתח הבית. אך לנוכח חששותיו של בא-כוח התביעה מפני תנאי חלופה המאפשרים לעורר לנוע בחוצותיה של בקה אל-גרביה, העלה הסניגור בפניי הצעה חלופית, שהעורר ישוחרר בתנאים שיחייבו מעצר בית מוחלט. נראה שלעת הזאת, וכל עוד לא נלכד פחרי על ידי המשטרה, יש טעם בהטלת המגבלה הזאת.

אשר על כן אני מקבל את הערר במובן זה שהעורר יוכל להשתחרר ממעצרו בתנאים הבאים:

א.יפקיד ערבון (או מכתב ערבות בנקאי) בסך 25,000 ש"ח.

ב.מעת שישוחרר יימצא בבית הוריו בבקה אל-גרביה ולא יצא מפתח הבית.

ג.העורר יימנע מקיום כל קשר עם מי מהמעורבים בפרשה או עם עדי התביעה.

ד.אביו של העורר יתחייב בכתב שהעורר יימצא בפיקוח מתמיד של אדם בוגר מקרב בני המשפחה; לא יושאר בבית לבדו; ולא יורשה להשתמש בטלפון או במכשיר קשר אחר.

ה.ניתן בזה צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד העורר ואם יש בידו דרכון עליו להפקיד את דרכונו בידי המשטרה לפני ביצוע השחרור.

הפרת תנאי מתנאי הערובה תעמיד למדינה עילה לתבוע את חילוט הערובה ואת החזרת העורר לבית מעצר.