פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
5826/13
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
העורר:
שמשון איבגי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל
אביב-יפו מיום 25.8.2013 במ"ת 52883-04-13 שניתנה על ידי כבוד השופט צ'
גורפינקל
תאריך הישיבה:
כ"ו באלול התשע"ג (1.9.2013)
בשם העורר:
עו"ד צדוק חוגי
בשם המשיבה:
עו"ד יעל שרף
החלטה
1.
לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 25.8.2013 (מ"ת 52883-04-13, השופט צ' גורפינקל ) שדחתה את בקשת העורר לעיון חוזר בתנאי המעצר שהושתו עליו, כך שיתאפשר לו לצאת לעבודה תחת פיקוח.
2.
נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו את ביצוע העבירות הבאות: קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); שוד בנסיבות מחמירות (בחבורה), לפי סעיף 402(ב) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין; וגניבת רכב, לפי סעיף 413ב בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין. על פי כתב האישום, העורר קשר עם אחר שזהותו לא ידועה למשיבה (להלן: האחר ) לבצע שוד בחנות תכשיטים בעיר חולון. לצורך ביצוע השוד, כך נטען, גנבו העורר והאחר אופנוע, והגיעו אל החנות כשהם רכובים עליו. בהמשך לכך, נכנסו השניים אל החנות, כשהם אוחזים בחפץ שנחזה כאקדח (להלן: האקדח ), כיוונו אותו אל העובדת ששהתה במקום באותה עת, והורו לה שלא לזוז. לאחר מכן נטלו העורר והאחר מהחנות תכשיטי זהב אשר שווים נאמד בכ-400,000 שקל ונמלטו מהמקום.
3.
בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. ביום 8.5.2013 קבע בית המשפט קמא (השופטת ש' דותן ) כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לעורר, והורתה על עריכת תסקיר בעניינו לצורך בחינת אפשרות שחרורו לחלופת מעצר. בהמשך לכך, ביום 2.6.2013 קבע בית המשפט קמא (השופטת ש' דותן ) כי מאחר ששירות המבחן הסתייג במפורש מחלופת המעצר שהציע העורר, אין מקום לשחררו, ובסיכומו של דבר הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. על ההחלטה האמורה הוגש ערר לבית משפט זה, שקבע ביום 6.6.2013, בהסכמת הצדדים, כי התיק יוחזר לבית המשפט קמא לשם בחינתה של חלופות המעצר שהוצעה על-ידי העורר (בש"פ 3966/13, השופטת ע' ארבל ).
4.
ביום 2.7.2013 הורה בית המשפט קמא (השופט צ' קאפח ) על שחרורו של העורר למעצר בית מלא בביתה של קרובת משפחתו, בכפוף לכך שיהיה נתון באיזוק אלקטרוני ולהפקדת ערבויות. בית המשפט קמא קבע כי העורר יהיה רשאי לצאת ממעצר הבית בין השעות 18:00 ל-19:00 וכן למשרדו של בא-כוחו, בהודעה מראש ובכתב לפרקליטות.
5.
ביום 15.7.2013 הגיש העורר לבית המשפט קמא בקשה להקל בתנאי מעצר הבית שהושת עליו, כך שיתאפשר לו לצאת לעבודה. בית המשפט קמא (השופט צ' קאפח ) דחה את הבקשה וקבע כי מאחר שבאותו מועד חלפו רק כשבועיים מאז ששוחרר העורר לחלופת מעצר, אין מקום לעיון חוזר בתנאי השחרור. על ההחלטה הוגש ערר לבית משפט זה, וביום 9.8.2013 נמחק הערעור לבקשת הצדדים, שהסכימו כי הדיון בבקשה לעיון חוזר יוחזר לבית המשפט קמא (בש"פ 5463/13, השופט י' עמית ).
6.
ביום 25.8.2013 קבע בית המשפט קמא (השופט צ' גורפינקל ) כי העורר ביצע לכאורה עבירת שוד חמורה והמסוכנות הנשקפת ממנו אינה מאפשרת הקלה של תנאי מעצר הבית. הוא הוסיף וקבע כי מעצר בית מלא בצירוף איזוק אלקטרוני הוא המינימום הנדרש לאיון מסוכנותו של העורר. בית המשפט קמא גם סבר שפרק הזמן הקצר שחלף מאז ההחלטה על שחרור העורר לחלופת מעצר אינו מאפשר אף הוא עיון חוזר בתנאי השחרור.
7.
העורר טוען ששגה בית המשפט קמא כאשר דחה את בקשתו לעיון חוזר. העורר מצביע על כך שהוא מבקש לעבוד במוסך הנמצא בבעלותה של המפקחת אשר בביתה הוא נמצא במעצר בית, ותחת איזוק אלקטרוני. על כן, כך הוא טוען, בנסיבות שבהן יבצע את עבודתו תאוין מסוכנותו באותה דרך שעליה הורה בית המשפט קמא מלכתחילה. העורר מוסיף וטוען כי ההליך העיקרי בעניינו מתנהל בעצלתיים, עקב מחדלי המשיבה, בין השאר בהתייחס למועד הוצאתה של תעודת חסיון. כעת, המועד שנקבע לדיון בבקשה להסרת החיסיון הוא יום ה-30.9.2013. לשיטתו, גם לכך יש לתת משקל ראוי לצורך הדיון בבקשתו לאפשר לו לצאת לעבוד. בא-כוחו של העורר אף טען למחדל בניהול חקירתו של העורר, בשים לב לכך שלא נבדקה טענת האליבי שלו.
8.
המשיבה מתנגדת לקבלת הערר. ראשית, נטען כי מאז ההחלטה על השחרור למעצר בית חלף זמן קצר יחסית שאינו מצדיק עיון חוזר בה. שנית, ולגופו של עניין, היא מצביעה על הערכת המסוכנות השלילית שלו בתסקירים שהוכנו בעניינו, המצטרפת לעברו הפלילי. שלישית, במישור המעשי, היא מצביעה על הקושי לקיים איזוק אלקטרוני בשני מקומות (מקומו של מעצר הבית ומקום העבודה המוצע), כמו גם על כך שהחלופה המוצעת היא עבודה במקום שיש בו מפגש חוזר ונשנה עם אנשים, באופן שחושף את הציבור למסוכנותו של העורר. בשולי הדברים, היא הוסיפה כי עובר למעצרו העורר לא התמיד בעבודה, וממילא אף לא עבד במוסך, כפי שהוא מבקש לעשות כעת במסגרת החלופה המוצעת.
9.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים עמדתי היא שדין הערר להידחות. לעת הזו, התמונה העולה מן התסקירים שהוגשו בעניינו של העורר, כמו גם פרק הזמן שחלף מאז שחרורו למעצר בית והקשיים המעשיים עליהם הצביעה המשיבה, אינם תומכים בהקלה נוספת בתנאיה של חלופת המעצר. בדין אפוא נדחתה הבקשה לעיון חוזר.
10.
סוף דבר: הערר נדחה.
ניתנה היום, כ"ו באלול התשע"ג (1.9.2013).
ש ו פ ט ת