בש"פ 5827/10 נזאר אל גרגאוי נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (הנשיא אלון ) מיום 18.7.10 בתיק עמ"ת 11366-07-10, בה נדחה ערר להקלה בתנאי חלופת המעצר שהושתו על העורר.

רקע והליכים

ב.

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של חבלה במזיד (שתי עבירות), עבירה לפי סעיף 413ה לחוק העונשין תשל"ז-1977; היזק בזדון, עבירה לפי סעיף 452 לחוק; איומים, עבירה לפי סעיף 192לחוק.

ג.

להלן בקצרה תיאור האירועים כעולה מכתב האישום. בתאריך 13.5.2010 הגיעו המתלוננים, עובדי הרשות להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב, למקום מגורי אביו של העורר על-מנת לבצע מדידות במקום, או אז נטל העורר – כנטען – מצלמה השייכת למתלוננים וניפץ אותה. בנוסף, בסמוך לכך ניפץ העורר כנאמר, יחד עם אשה נוספת, את שמשות מכוניות המתלוננים. כן איים – כנטען – על המתלוננים בכך שניסה לתקוף אותם, אך אביו מנע בעדו.

ד.

ביום 25.5.10 החליט בית משפט השלום בבאר שבע (השופט אמוראי) בתיק מ"ת 31909-05-10, על חלופת מעצר בתנאים מגבילים. צוין, כי ישנן ראיות לכאורה נגד העורר, כי ישנה מסוכנות מצדו כלפי המתלוננים, וכי אך לאחרונה הורשע בעבירות דומות. משכך, שוחרר העורר למעצר בית בבית אחיו, ונדרש להפקיד סך 5,000 ש"ח, ערבות עצמית בסך 30,000 ש"ח וערבויות על סך 20,000 ש"ח מצד כל אחד מהמפקחים.

ה.

על החלטה זו ערר העורר לבית המשפט המחוזי. בית המשפט החליט ביום 18.7.10 שלא להיעתר לערר. צוין, כי האישומים מגלים פוטנציאל של אלימות קשה ופריעת חוק. זאת בצירוף העובדה שנגד העורר תלוי ועומד כתב אישום נוסף על תקיפת שני פקחים עירוניים. משכך, נדחתה בקשתו.

הערר והדיון

ו.

בערר נטען, כי בכתב האישום המקורי הואשם העורר בתקיפת עובדי ציבור ואולם המתלוננים אינם כאלה ועל כן שונה סעיף האישום; כן נטען כי העורר איחר בכמה דקות לדיון בעניינו, ומשהוסבר הדבר בוטל צו הבאה שניתן לו, ואולם למרות זאת, התעלם השופט מכך ונתן החלטתו בצל הדברים ותחת רישומם. עוד נטען, כי המיוחס לעורר אינו מקים עילת מעצר, וכי לא נלקחה בחשבון העובדה שהתיק נקבע להקראה כחלוף תקופה ארוכה למדי

– דבר שהכביד על העורר, שהוא מפרנסה של משפחתו. עוד נטען כי ישנן נסיבות משפחתיות נוספות לקולה - בהן היות ילדו של העורר חולה במחלה נפרולוגית ונזקק לטיפול רפואי. לבסוף נטען, כי התנאים שהושתו על העורר אינם הולמים את הפסיקה במקרים דומים. משכך, נטען כי יש לבטל את התנאים המגבילים ולהסתפק בערובה, ולמצער לאפשר יציאתו של העורר לחפש עבודה מדי יום.

ז.

בדיון טען עו"ד קאזיס לעורר, כי הרשעתו הנוספת היתה אך בשל הסדר טיעון שנעשה בעצת הסניגור כדי שלא להמתין תקופה ארוכה למשפט באותו תיק (אציין כבר כאן, כי זו טענה שכמובן אינה יכולה להישמע, ואין צורך להכביר מלים).

ח.

באת כוח המדינה ציינה, כי מדובר בתקיפה ובאיום; התיק קבוע לנובמבר 2010 לבקשת בא כוחו של העורר; והמדובר במי שהודה בתיק אחר, תיק אלימות המעיד על דפוס שיטתי, והוא קבוע לטיעונים לעונש.

הכרעה

ט.

לאחר העיון, איני רואה מקום להיעתר לערר. התיק האחר בו עמד העורר לדין (מלבד תיק מע"מ בעבר), הוא תקיפת עובדת ציבור והעלבת עובד ציבור, בסיטואציה דומה לתיק דנא; שם, על פגיעה בשני פקחים בשוק בבאר שבע. התיק דנא דומה לכך במידה מסוימת, קרי, עבריינות כלפי פקחים אנשי מרות. אין כל סיבה שבכגון דא לא תיקבע חלופת מעצר, מה גם שנקבעה באופן "רך", תוך אפשרות להגיע ללשכת התעסוקה. אוסיף לכך, כי איני רואה סיבה שאם ייזקק העורר ללוות את ילדו החולה לטיפול, לא יינתן לו האישור לכך, לאחר שיפנה לתביעה.

י.

בנתון לכך, איני נעתר לערר.