בש"פ 5827/11 מחול מחול נ. מדינת ישראל

בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה בשנת 2010, יוחסו לעורר עבירות של תקיפת בן זוג, איומים וחבלה בנסיבות מחמירות. נטען, כי קורבנן של העבירות היתה אשתו, לה הוא נשוי מאז שנת 1998. עם הגשתו של כתב האישים עתרה המשיבה למעצרו של העורר עד תום ההליכים, ולבסוף הוחלט לשחרר אותו לחלופת מעצר בישוב רהט, הרחק ממקום מגוריו הקבוע בכפר ג'דידה-מכר. הואיל וההליכים בעניינו רחוקים מסיומם, ביקש העורר מבית המשפט קמא להתיר לו לשוב לכפר מגוריו, וכן לאפשר את יציאתו לעבודה. בקשה זו נדחתה, וכנגד החלטה זו מופנה הערר שבפני.

לאחר שעיינתי בנימוקי הערר שבכתב והאזנתי לטיעון על-פה, לא מצאתי כי הוכחה עילה להתערבותי. גם בחלוף חודשים רבים מאז החלו ההליכים בעניינו, עובדה אחת נותרה בעינה – המסוכנות הנשקפת מהעורר כלפי אשתו. אכן, ההליכים בעניינו אינם מתנהלים בקצב הרצוי, אולם את מחירו של מחדל זה אין להניח לפתחה של המתלוננת, שהרי נוכח קיומן של ראיות לכאורה, מדובר בעורר שהרבה לפגוע בה בעבר ועלול לשוב ולפגוע בה בעתיד. באשר ליציאתו של העורר לעבודה, הבהיר בית המשפט המחוזי כי יהיה ערוך לשקול זאת ככל שיוצע מעסיק בדרום הארץ שיהיה מוכן לקחת את העורר תחת חסותו. משום-מה לא עשה העורר שימוש באפשרות זו, ועל כך אין לו להלין אלא על עצמו.

העולה מהאמור, כי דין הערר להדחות, אולם נראה כי בית המשפט המחוזי ייטיב לעשות אם יכריע בשאלת אשמו של העורר בהקדם, ככל שיומנו יאפשר זאת.