בש"פ 5830/11 פלוני נ. מדינת ישראל

בכתב

אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה נטען, כי העורר קיים מערכת יחסים זוגית עם המתלוננת, והם אף התגוררו בדירה משותפת, עד שזו החליטה, בחודש נובמבר 2010, לסיים את הקשר עמו. נראה כי העורר התקשה להשלים עם כך, וכעסו גבר משעלה בלבו חשד כי המתלוננת מקיימת קשר עם גבר אחר. נטען, כי בהזדמנויות שונות נהג העורר במתלוננת ביד קשה, ואף ביצע בה עבירות מין, ועל רקע זה יוחסו לו עבירות של סחיטה באיומים, מעשים מגונים, תקיפת בת-זוג ואיומים. באישום נוסף נטען, כי בעקבות פנייתה של המתלוננת למשטרה, טלפן אליה העורר ודרש כי תחזור בה מתלונתה. באישום זה יוחסו לעורר עבירות של הדחה בחקירה והפרת הוראה חוקית.

בחודש אדר ב' התשע"א (מרץ 2011) נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת המשיבה, והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. בסוגיה זו - מעצרו של העורר, נתבקש בית המשפט קמא לשוב ולעיין בחודש תמוז התשע"א (יולי 2011), בעקבות מסירת עדותה של המתלוננת. בהחלטתו מנה בית המשפט קמא נימוקים לזכות שחרורו של העורר, וביניהם את העובדה שהמתלוננת ניתקה לחלוטין את קשריה עמו וסיימה למסור את עדותה. לפיכך, הורה בית המשפט על הגשתו של תסקיר מבחן בגדרו תיבחן אפשרות השחרור לחלופת מעצר. בתסקיר שהוגש נמצאה חלופת מעצר שהוצעה כראויה, ובלבד שתהיה מלווה באיזוק אלקטרוני. חרף זאת, לא היתה בפיו של השרות המלצה חד-משמעית נוכח היותה של החלופה בעיר בה מתגוררת המתלוננת, ונוכח עברו הפלילי של העורר הכולל עבירות מין ואלימות בגינן נשא במאסר ממושך. בנסיבות אלו

החליט בית המשפט לדחות את הבקשה לשחרור העורר, ובכך עוסק הערר שבפני.

גם לאחר שעיינתי בנימוקי הערר שבכתב והאזנתי לטיעון על-פה, לא מצאתי כי הוכחה בפני עילה לשנות מהחלטתו של בית המשפט המחוזי. מדובר בעורר אותו הגדיר שרות המבחן כמי שמתנהל על ידי חשיבה כוחנית ונטייה לאימפולסיביות, ושלאורך השנים נטה לשימוש באלימות מילולית ופיזית במצבי מתח וכעס. בנסיבות אלו שחרורו של העורר, ואפילו בתנאים מגבילים כרוכה בסכנה, הואיל וגם אם החלופה המוצעת נמצאת ראויה, לא שוכנעתי כי ניתן ליתן בעורר אמון

שלא יחזור לסורו.

אי לכך הערר נדחה.