בש"פ 5832/98 מדינת ישראל נ. יעקב שלוש

זוהי בקשה חמישית להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-. יש לציין בצער כי משפט רצח זה מתנהל בקצב שאינו משביע רצון, כפי שהעיר כבר חברי השופט ת' אור בבש"פ 5744/97 אגב הבקשה הראשונה להארכת מעצר לפי סעיף 62 האמור, בהחלטתו מיום 6.10.97. הערתו באה על רקע העובדה כי הישיבה הראשונה התקיימה רק לאחר כשמונה וחצי חודשים לאחר הגשת כתב האישום.

בינתיים, דהיינו ביום 22.4.98, הסתיימה פרשת התביעה. דא עקא, תקלות רבות אירעו בעת פרשת ההגנה, בחלקן בשל בקשות הסנגוריה לביטול ישיבות ובחלקן מטעמים התלויים בבית המשפט.

כך קרה בתקופת ההארכה השלישית וכך אירע גם בתקופת ההארכה הרביעית. בישיבה ב13.7.98-, חלק מעדי ההגנה לא התייצבו ובא-כוח המשיב העריך כי יספיקו שתי ישיבות לשמיעת יתר ראיותיו. למרבה הצער, הישיבה שנקבעה ליום 22.7.98 התבטלה בשל מחלת אמו של השופט גריל. לישיבה שנקבעה ליום 27.7.98 שוב לא הופיעו עדי ההגנה. כתוצאה מכך התעכבו סיכומי בעלי הדין שהיו צריכים להיות מוגשים עד ל- 13.9.98, על יסוד ההנחה ששמיעת הראיות תסתיים לפני השבוע הראשון של חודש ספטמבר 1998. והנה הישיבה שנקבעה ל1.9.98- בוטלה עקב מחלתו ואישפוזו של השופט פיזם. המצב כרגע הוא כי נקבעה תזכורת ליום 28.9.98, תוך תקוה כי פרשת ההגנה סוף סוף תסתיים, יוגשו הסיכומים ותינתן הכרעת הדין.

כפי שציין כבר חברי, השופט מ' חשין, גם באישום של רצח אין להחזיק נאשם במעצר, על תנאיו הקשים, ללא הגבלת זמן. דומה כי במקרה הנדון תרמו כל המעורבים לעיכובים בניהול המשפט. השאלה העומדת בפני היא האם הגענו למצב, שבו, לאחר איזון כל השיקולים, אין להצדיק עוד את המשך המעצר של המשיב.

השיקולים כשלעצמם פורשו על ידי חברי בבקשות ההארכה הקודמות: מצד אחד עומדת עבירה חמורה מכל - רצח אדם בכוונה תחילה - ועברו המכביד מאוד של המשיב, ומן הצד האחר זכותו של נאשם שלא יהיה קרבן של עינוי דין וכי לא תישלל ממנו חרותו ללא הרשעה בדין.

חש אני כי בנסיבות המקרה עוד מעט-קט וכף הזכות תכריע את כף החובה. הדבר היחידי שעדיין מונע ממני לצוות על שחרורו הוא העובדה כי פרשת התביעה נגמרה זה מזמן וכי גם פרשת ההגנה מצריכה, לפי דברי בא-כוח המשיב, לכל היותר מספר מצומצם מאוד של ישיבות. יצויין כי בא-כוח המשיב לא העלה טענה של כירסום בראיות, כך שעדיין קיימת תשתית ראייתית לכאורה לאשמתו של המשיב. לכן, מחליט אני, ואני מדגיש בשלב זה, מן הטעמים של חשש לסיכון בטחון הציבור וחוסר האפשרות להשיג את מטרת המעצר ב"חלופת מעצר", להעתר לבקשת המדינה.

אי לכך אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים שמניינם החל מיום 4.10.98 או עד למתן פסק דין בת"פ 188/96, לפי המוקדם מבין המועדים.