פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
5835/08
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
העוררת:
סוזן שבו
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי
בנצרת מיום 19.6.08 בב"ש 872/08 שניתנה על ידי כבוד השופט א' בנימין
תאריך הישיבה:
ג' בתמוז התשס"ח
(6.7.08)
בשם העוררת:
עו"ד עסאם טנוס
בשם המשיבה:
עו"ד אבי וסטרמן
החלטה
העוררת עומדת לדין באשמת ביצועה של עבירת חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(6)+(2) לחוק העונשין. העוררת היא אשתו של המתלונן והזוג חי בפרוד. על פי גרסת המשיבה, התחזתה העוררת לידידתו של המתלונן, וביום 12.4.08 היא שלחה לו מסרון בטלפון, בו התחזתה לאחרת והזמינה אותו להיפגש עמה. משהגיע המתלונן למקום המפגש, הוא נוכח כי מדובר במתלוננת, ומשפתח את חלון הרכב בו נהג, היא שפכה לעברו חומצה שפגעה בעיניו, עורפו ופיו.
בית-המשפט המחוזי, בפניו עתרה המשיבה למעצר העוררת עד תום ההליכים, מצא כי אמנם קיימת מסכת של ראיות לכאורה להוכחת הנטען בכתב-האישום, אולם גם קיימת עדות נגדית אשר מעלה תהיות ביחס לגרסת המתלונן, ועל כן כי נכון להמיר את המעצר בחלופה ראויה. בעקבות כך נקבע, כי על העוררת לשהות במעצר-בית מלא בפיקוחם של אחרים, וכן היא חויבה להפקיד ערבויות שונות.
ההחלטה ניתנה בחודש ניסן התשס"ח (אפריל 2008), ולאחר זמן לא רב הוגשה בקשה לעיון חוזר, בנימוק שהתיק נקבע להוכחות לחודש ספטמבר 2008. כן נטען, כי העוררת הינה אם לתינוק בן 10 חודשים, והחזקתה במעצר-בית מהווה הכבדה שלא לצורך. בית-המשפט לא ראה מקום להקל בתנאי השחרור, למעט עניין אחד - לעוררת ניתן היתר לצאת כדי להוביל את בנה למעון ולהחזירו משם. כנגד ההחלטה להותיר את העוררת במעצר בית, מופנה הערר שבפני.
לא מצאתי מקום או עילה להתערב בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי. ההחלטה לחייב את העוררת לשהות במעצר בית מלא, מקורה בסכנה הנשקפת ממנה נוכח חומרתו של המעשה שיוחס לה. מאז נקבעו תנאי השחרור חלף זמן קצר ביותר, ואני שותף לדעתו של בית-המשפט קמא, כי לא חל שינוי נסיבות כלשהו המצדיק לדון מחדש בתנאי השחרור. עם זאת, ונוכח הסכמתה של באת-כוח המשיבה, תוכל העוררת לקחת את בנה גם לבדיקות בטיפת חלב. בכפוף לכך, הערר נדחה.
ניתנה היום, ג' תמוז התשס"ח (6.7.08).
ש ו פ ט