בש"פ 5836/13 חיים אזולאי נ. מדינת ישראל

1.

בפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ת' בזק-רפופורט , מ"ת 49233-04-13) מיום 1.8.2013. ההחלטה דחתה בקשה שהגיש העורר לעיון חוזר בהחלטתו של בית המשפט קמא מיום 6.5.2013, שהורתה על מעצרו עד תום ההליכים.

2.

כנגד העורר ונאשם נוסף, סאמי אדריס (להלן: סאמי ), הוגש כתב אישום המייחס להם עבירה של סחר בסמים (לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 בצירוף סעיף 19א לפקודה זו). לפי הנטען בכתב האישום, ביום 8.4.2013 יצר סוכן משטרתי מוסווה (להלן: הסוכן ) קשר טלפוני עם סאמי וביקש לרכוש ממנו סמים. חודש לאחר מכן, ביום 9.4.2013 נפגשו הסוכן וסאמי וסיכמו את פרטי העסקה. עוד באותו יום הזמין סאמי את הסוכן לביתו של העורר כדי שיוכל לבחון את איכות הסם שיועבר אליו במהלך העסקה. בהתאם לכך, למחרת, ביום 10.4.2013, הגיע הסוכן לביתו של העורר ובחן את הסם.

3.

ביום 18.4.2013 הגיעו העורר וסאמי למקום המפגש שקבעו עם הסוכן לצורך ביצוע העסקה, כאשר סאמי נוהג ברכב, למרות שרישיונו נפסל. במפגש השתתף סוכן משטרתי נוסף שהוצג כשותפו של הסוכן. לאחר שהסוכנים הציגו לעורר ולסאמי 50,000 שקל, נסע סאמי מהמקום ולאחר כשעתיים חזר כשבאמתחתו שתי חבילות של סם מסוג קוקאין, האחת במשקל 49 גרם

נטו והשנייה במשקל 98.48 גרם

נטו.

4.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרם של הנאשמים עד תום ההליכים. במהלך הדיון שהתקיים בבית המשפט קמא טען בא-כוחו של העורר כי לא קיימות ראיות לכאורה בתיק. לעומתו, בא-כוחו של סאמי הסכים כי קיימות ראיות לכאורה בתיק, וביקש כי מרשו ישוחרר לחלופת מעצר.

5.

בהחלטתו של בית המשפט קמא מיום 6.5.2013 נקבע כי קיימות ראיות לכאורה כנגד הנאשמים – הודעותיהם של שני סוכנים משטרתיים שהן קוהרנטיות ותואמות זו את זו. כן הסתמך בית המשפט קמא על חוות דעת מומחה המאשרת כי מדובר בסם מן הסוג והכמות הנטענים בכתב האישום.

6.

בהחלטתו התייחס בית המשפט קמא גם לאפשרות של חלופת מעצר. בית המשפט קמא עמד על כך שכאשר מדובר בעבירת סחר בסמים בהיקף משמעותי, כמו במקרה שבפנינו, הכלל הוא כי אין לשחרר לחלופת מעצר נוכח מסוכנותם של הנאשמים ובשים לב לכך שאלה עבירות היכולות להתבצע גם מהבית. באשר לעורר, בית המשפט קמא עמד על כך שיש לו עבר פלילי מכביד, הכולל הרשעות רבות, ובכללן הרשעות בעבירות סמים. כן ציין בית המשפט קמא כי ביום 14.12.2011 הושת על העורר מאסר על תנאי ל-6 חודשים בשל הרשעתו בעבירת סם. נוכח עברו המכביד של העורר, קבע בית המשפט קמא כי הוא ייעצר עד תום ההליכים כנגדו. לעומת זאת, בית המשפט קמא הורה על הכנת תסקיר בעניינו של סאמי, בשל כך שמדובר בבחור צעיר בן 23, שלחובתו עומדת רק הרשעה אחת שנסבה על הסעת שוהים בלתי חוקיים.

7.

לאחר שהוגש תסקיר המבחן בעניינו של סאמי, ביום 30.6.2013 הורה בית המשפט קמא כי הוא ישוחרר למעצר בית מלא ויפקיד בקופת בית המשפט ערבות בסך של 20,000 שקל. ביום 22.7.2013 הקטין בית המשפט קמא את סכום הערבות שנקבע ל-10,000 שקל.

8.

נוכח שחרורו של סאמי לחלופת מעצר, הגיש העורר לבית המשפט קמא בקשה לעיון חוזר בהחלטתו מיום 6.5.2013, כשהוא טוען כי חלקו של סאמי בפרשה היה גדול יותר מזה שלו. בנוסף טען העורר כי הדיון בכתב האישום עשוי להימשך זמן רב, בהתחשב בכך שנקבעו רק חמישה מועדים לדיון (בין הימים 1.10.2013 ל-4.12.2013), אשר לא יספיקו, ככל הנראה, לסיום המשפט.

9.

בהחלטתו מיום 1.8.2013 דחה בית המשפט קמא את הבקשה לעיון חוזר. בית המשפט קמא עמד על כך שהתוצאה השונה בעניינם של העורר וסאמי נובעת מההבדל המשמעותי בעברם הפלילי. בית המשפט קמא שב וציין כי בעת ביצוע העבירה היה תלוי ועומד כנגד העורר מאסר על תנאי בשל הרשעתו בעבירות סם. באשר למועדים שנקבעו לשמיעת התיק קבע בית המשפט קמא כי אין לדעת בשלב זה האם הדיון בכתב האישום יסתיים במועדים הללו, אך בכל מקרה, אין בכך כדי להצדיק עיון חוזר בהחלטתו מיום 6.5.2013.

10.

הערר שבפני הוגש על החלטה זו של בית המשפט קמא. לטענת העורר, עיון בכתב האישום עצמו מעלה כי חלקו של סאמי בעסקה היה משמעותי יותר, ועל כן, משעה שסאמי שוחרר לחלופת מעצר יש לבחון חלופת מעצר גם בעניינו של העורר. באשר לעברו המכביד של העורר נטען כי הוא שוחרר ממאסר עוד בינואר 2010 ומאז לא הסתבך באירועים פליליים. בנוסף טוען העורר, כי אמנם נקבעו לתיק חמישה מועדי דיונים, אולם נראה כי שמיעת הראיות לא תסתיים במסגרתם, בשים לב למשך הזמן שנקבע לכל אחת מן הישיבות, למספר עדי התביעה (22) ולקיומן של הקלטות המשתרעות על פני כמה שעות. בא-כוחו של העורר מיקד את טענותיו בבקשה שיוזמן בעניינו של העורר תסקיר של שירות המבחן, לצורך המשך הדיון, ובמלים אחרות, טען בעיקר כנגד שלילתה על הסף של האפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר. הוא הוסיף, כי במסגרת התסקיר יהיה מקום לבחון גם שיקולים הנוגעים לנסיבות משפחתיות ואישיות, שלא היו נגד עיניו של בית המשפט קמא.

11.

המשיבה סומכת ידיה על החלטתו של בית המשפט קמא ומתנגדת לקבלת הערר. תחילה, עמדה באת-כוח המשיבה על כך שלשיטתה אין לומר שמבחינה מהותית חלקו של העורר באירועים המתוארים בכתב האישום קטן יותר (אלא שווה). לגופו של דבר, היא טענה כי לנוכח השוני המהותי בנסיבותיהם האישיות של שני הנאשמים (בעיקר, היותו של העורר אדם מבוגר בהרבה ובעל עבר פלילי מכביד, לרבות בתחום של עבירות סמים), יש הצדקה להבחנה שערך ביניהם בית המשפט.

12.

לאחר ששקלתי את הדברים הגעתי לכלל דעה כי אין מקום לקבל את הערר. בנסיבות העניין, עברו הפלילי של העורר – המתווסף למיוחס לו על-פי כתב האישום – יוצר חשש למסוכנות גבוהה. ההבחנה בין שני הנאשמים בתיק זה היא ברורה, ועל כן אני סבורה כי אין להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא שלא להזמין תסקיר מבחן בעניינו של העורר. בדין אפוא דחה בית המשפט קמא את הבקשה לעיון חוזר.

13.

סיכומו של דבר: הערר נדחה.