בש"פ 5839/11 שמעון פרץ נ. מדינת ישראל

זהו ערר שבמקורו הופנה נגד החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, מיום 7.08.2011, בה נדחתה בקשת העורר לצאת ממעצר בית בו הוא נתון לפגישות עם רואה חשבון ועורך דין שמשרדיהם נמצאים בשדרות, וכן להשתתף בטקס הפתיחה של המתנ"ס באותה עיר. ערר זה הוגש ביום 10.08.2011, וכבר ביום המחרת הוגש מסמך נוסף שהוגדר כ"תוספת טיעונים בכתב לערר", ובו נתבקשתי להתערב בהחלטה אחרת של בית המשפט קמא, בגדרה נדחו בקשות של העורר לצאת לבנק ולתפילות בימים שישי ושבת.

להבהרת הדברים אוסיף, כי העורר עומד לדין באשמת ביצוען של מספר עבירות – קשירת קשר לבצע פשע, סחיטה באיומים והדחה. במישור העובדתי נטען, כי העורר חבר לאחרים כדי למנוע את פתיחתה של סוכנות גז בשדרות, מתוך כוונה למנוע תחרות עם הסוכנות היחידה הפועלת באותה עיר. מכוח החלטתו של בית-המשפט העליון שוחרר העורר למעצר בית בראשון לציון, מלווה באיזוק אלקטרוני, ומאז הוא הגיש מספר בקשות לאפשר לו לצאת מאותו מעצר, ובית-המשפט המחוזי נעתר לחלקן. בקשה נוספת סורבה מבלי שהתקיים דיון במעמד הצדדים, ובכל אלה עוסק הערר שבפני.

נטען כי בית-המשפט המחוזי שגה כאשר לא זימן את הצדדים לטעון בפניו, ברם, גם אם היה ממש בטענה זו, שוב אין לייחס לה משקל משניתנה לצדדים האפשרות לטעון בכתב ועל פה במסגרת הערר בפני בית משפט זה. בנסיבות אלו, ולאחר שעיינתי בנימוקי הערר והאזנתי לנימוקי הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

נדמה כי נשתכחה מן העורר העובדה העומדת בבסיס ההליכים שנפתחו נגדו, היינו, שהוא חבר לאחרים כדי לאלץ, שלא כדין, שני אנשים להימנע מלפתוח סוכנות גז נוספת בעיר שדרות. פעילות הקושרים התבטאה באיומים שהושמעו כלפי הקורבנות, וכן בהצתה של רכב ודלת של המבנה בו היתה אמורה לשכון הסוכנות החדשה. אלו הן נסיבות שחומרתן מופלגת, ויש בהן ללמד על מסוכנתו של החוטא בהן שעה שהוא מתהלך חופשי. לפיכך, מצווה בית המשפט לבדוק בקפידה יתירה בקשות מן הסוג בהן עוסק הערר, הואיל והרושם המתקבל הוא שהן נועדו לכרסם בתנאי השחרור עד ששוב לא תהיינה להם משמעות מעשית. כך נהג בית המשפט המחוזי, ולא מצאתי כי שגה בהחלטותיו.

אי-לכך, הערר נדחה.