בש"פ 5840/02 פלוני נ. מדינת ישראל

העורר הועמד לדין בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בגין עבירות של התעללות בקטין לפי סעיף 368 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בכתב האישום יוחסו לעורר מעשי אלימות קשים והתעללות שבאה לידי ביטוי בעונשים משפילים ובהשלטת טרור בביתו, והכל כנגד ששת ילדיו הקטינים.

עם הגשת כתב האישום, נעתר בית המשפט המחוזי (כב' השופט צ' גורפינקל) לבקשת התביעה והורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו. בהחלטתו ציין השופט קמא כי "המסכת המזעזעת של הארועים אינה מאפשרת שחרור המשיב לחלופת מעצר כלשהו". על החלטה זו הוגש הערר שבפניי.

טענתו העיקרית של הסניגור המלומד היתה כי בית המשפט קמא לא בחן כנדרש את האפשרויות לחלופת מעצר אשר תבטיח מפני הסיכון לכאורה שנשקף מן העורר. הוא קבל על כך שבית המשפט קמא לא הורה על תסקיר מעצר ובקשתו היתה כי אורה על קבלת תסקיר כאמור. לטענתו, ניתן יהיה להיווכח מהתסקיר כי לעורר משפחה נורמטיבית בירוחם, מרחק ניכר מהמקום בו מתגוררים אשתו וילדיו, ושם ניתן להחזיקו במעצר בית מבלי שיסכן את הילדים.

באת-כוח המדינה טענה כנגד האפשרות של חלופה למעצר ופרשה את טעמיה המשכנעים לכך – מסכת המעשים המיוחסים לעורר היא קשה ואכזרית, העורר הוא אלכוהוליסט ולכן יצריו אינם ניתנים לשליטה. אין לתת אמון באדם שהתנהג במשך שנים באופן המיוחס לעורר בכתב האישום. הראיות נגד העורר הן מוצקות דוהוא אף אינו כופר בכל המיוחס לו. העורר איים על בני משפחתו כי אם יתלוננו נגדו ירצח אותם ובני המשפחה פוחדים וחוששים לחייהם. הפרשה התגלתה עקב הצהרתה של אחת הבנות כי תשים קץ לחייה בשל התעללות העורר בה ובאחיה. המשפחה המורחבת בירוחם אינה יכולה לפקח על מעשי העורר, שכן בעבר גר גם הוא שם עם משפחתו ולא נעשה דבר למנוע אותו מהתנהגותו החמורה בקרב בני ביתו.

נוכח האמור, ובשים לב לתיאור הקשה של מעשי העורר המופיע בפירוט בכתב האישום וכולו מבוסס על הודעות מוסרטות ומוקלטות של בני המשפחה איני רואה כי ניתן להיעתר לבקשת הסניגור ולהסתפק בחלופה למעצרו של העורר.

המעשים המיוחסים לעורר מצביעים על מסוכנותו ועל כך ששלומם ובטחונם של בני משפחתו מחייבים את מעצרו. החשש כי אלה מילדיו שגילם מאפשר העדתם לא יהיו מסוגלים להעיד אם ישוחרר מהמעצר, הוא חשש מבוסס, הטבוע באופיים של המעשים ובמערכת היחסים שבין האב לילדיו.

אשר על כן, הערר נדחה.