בש"פ 5842/09 מדינת ישראל נ. פלוני

זוהי בקשה מטעם המדינה להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.

1.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו מספר רב של עבירות אינוס בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 345(ב)(2), 345(ב)(3) ו-345(ב)(4) ל חוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ); מספר רב של עבירות מעשה סדום, לפי סעיף 347(ב) לחוק, בנסיבות סעיפים 345(ב)(3) ו-(4) לחוק; עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק; מספר רב של עבירות תקיפה סתם בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 379 לחוק בצירוף סעיף 382(ב) לחוק; מספר עבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק; עבירה של תקיפת קטין, לפי סעיף 368ב(א) סיפא לחוק; ועבירה של התעללות בקטין לפי סעיף 368ג סיפא לחוק.

כתב האישום מגולל מסכת קשה וארוכה של עבירות מין ואלימות שהמשיב ביצע באשתו (להלן: המתלוננת ) במשך שמונה שנות נישואיהם, בין השנים 2000-2008, וכן עבירות אלימות שביצע בבנו, שהיה כבן שנתיים במועד הגשת כתב האישום.

בין היתר, מיוחס לו כי במספר רב של הזדמנויות, כמעט מדי שבוע, תקף המשיב את המתלוננת שלא כדין בכך שהכה אותה בכל חלקי גופה וסטר בפניה. כמו כן, בכל שנות נישואיהם, נהג המשיב לבעול את המתלוננת שלא בהסכמתה החופשית בכך שהחדיר את איבר מינו לאיבר מינה, וכן נהג להחדיר את איבר מינו לפי הטבעת שלה שלא בהסכמתה. באחד המקרים, הצמיד המשיב לראשו של בנו אקדח שהחזיק ללא רישיון ואיים להרגו אם המתלוננת לא תסכים לקיים עימו יחסי מין בפי הטבעת שלה. כן נטען, כי במספר רב של הזדמנויות תקף המשיב את בנו בכך שהכה אותו, תפס אותו וזרק אותו על הרצפה. כשהמתלוננת ניסתה לגונן על בנה, שב והכה אותה המשיב. באחת הפעמים, קשר המשיב את ידיה ופיה של המתלוננת ואיים כי יהרוג אותה. הוא יצא מן הבית כשהמתלוננת נותרה קשורה, וכעבור זמן קצר חזר כשבידו בקבוק, והוא שפך מתוכו על המתלוננת נוזל שגרם לה כוויות קשות.

2.

עם הגשת כתב האישום, עתרה המדינה לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו. בית המשפט המחוזי ( כב' השופטת ש' דברת ) קבע בתחילה כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית לעבירות המיוחסות למשיב בכתב האישום, הגם שקיים כרסום מה בראיות, הנובע מפרטים שהושמטו מהודעותיה של המתלוננת, ומכך שמיוחסות למשיב עבירות על מעשים שביצע בכל שנות הנישואין, אף שמחומר הראיות עולה כי המתלוננת שהתה במשך שנתיים בעזה בלעדי המשיב. בית המשפט הוסיף וקבע, כי המעשים המיוחסים למשיב מקימים עילת מעצר, אך כי בנסיבות העניין ראוי לבחון חלופת מעצר. לפיכך, הורה על הגשת תסקיר מעצר מטעם שירות המבחן בעניינו של המשיב בטרם תתקבל החלטה סופית בבקשה למעצרו עד תום ההליכים.

3.

שירות המבחן הגיש תסקיר מעצר מפורט בעניינו של המשיב, בו ציין, בין היתר, כי אין בידו לשלול רמת סיכון בהתנהגותו של המשיב. בנוסף, בשים לב לחוסר הוודאות באשר למצבה של המתלוננת, סבר שירות המבחן כי בשלב זה לא יהיה בכל חלופה שתוצע כדי לאיין את רמת הסיכון הנשקפת ממנו. בהמשך, הגיש שירות המבחן, לבקשת בית המשפט, תסקיר משלים בעניינו של המשיב, בו נדרש להתייחס למצבה של המתלוננת, למקום שהותה, ולהשפעת המסוכנות הנשקפת מן המשיב כלפיה. לבקשת שירות המבחן, התסקיר לא הועבר לצדדים.

4.

בחודש דצמבר 2008 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו, תוך שהוא נסמך על מסקנת שירות המבחן בתסקיריו לפיה נשקפת מן המשיב מסוכנות רבה כלפי המתלוננת עד כי הוא אינו יכול לתמוך בכל חלופה שתוצע כמצמצמת סיכון. בית המשפט קבע, כי לאור הערכת המסוכנות של שירות המבחן בהתנהגותו של המשיב כלפי המתלוננת, לא יהיה בחלופות המעצר המוצעות כדי לנטרל את מסוכנותו. כן קבע, כי הגם שחלופות המעצר שהוצעו הן אצל אנשים נורמטיביים, הרי בהתחשב בכך שאלה נוקטים עמדה מגוננת כלפי המשיב, ובשל מעורבותם הרגשית בעניין, והאשמתם את המתלוננת במעצרו, ובשילוב עם רמת הסיכון הנשקפת ממנו כמפורט בתסקיר, לא יהיה בחלופות מעצר אלה כדי לנטרל את המסוכנות הנשקפת מן המשיב. לפיכך, הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב עד לסיום ההליכים נגדו.

5.

בחודש פברואר 2009 הגיש המשיב לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר בהחלטה על מעצרו. בית המשפט דחה את הבקשה, תוך שקבע כי לא התקיימה נסיבה חדשה כלשהי שיש בה כדי לשנות את ההחלטה בדבר מעצרו של המשיב.

6.

משחלפו תשעה חודשים מאז נעצר המשיב ומשפטו לא בא לכלל סיום, מבקשת המדינה להאריך את מעצרו. היא מציינת כי מסוכנותו הרבה של המשיב – אשר ביצע עבירות מין ואלימות חמורות באשתו במשך שנים ארוכות, ונקט באלימות חמורה כלפי בנו בן השנתיים – עולה מתוך עובדות כתב האישום עצמו, והיא מתעצמת נוכח מסקנות שירות המבחן, אשר קבע כי בשל אופיו והתנהגותו של המשיב, לא יהיה בכל חלופת מעצר כדי לנטרל את מסוכנותו. אשר למשפטו העיקרי של המשיב, מציינת המדינה כי כתב האישום הוקרא לו בחודש נובמבר 2009, וכי הוא כפר כפירה מוחלטת במעשים שיוחסו לו. מאז, טרם החלה שמיעת הראיות בתיק, אך מרבית הדחיות היו לבקשת ההגנה לצורך החלפת ייצוג, בקשה לפסילת מותב, ובקשות לקבלת חומרי חקירה נוספים. המדינה מדגישה, כי הסכמתה לדחיית אחד מן הדיונים שנקבעו לשמיעת הראיות, וכן החלטת בית המשפט המחוזי להיעתר לבקשת המשיב לביטול דיון זה, נסמכו על הצהרת באי-כוחו של המשיב בדבר הסכמתם להארכת מעצרו, הסכמה אשר חזרו ממנה, ועתה הם מתכחשים לה. נכון לעת זו, קבוע התיק לשמיעת ראיות ביום 2.11.09.

לדברי המדינה, מהאמור לעיל עולה, כי לא ניתן להבטיח את שלום הציבור ולאיין את מסוכנותו של המשיב באמצעות חלופת מעצר כלשהי, וכי יש להחזיקו במעצר עד לסיום ההליכים המשפטיים בעניינו. לפיכך, מבקשת המדינה להורות על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים כאמור.

7.

דין בקשת המדינה להתקבל, חרף הקושי האובייקטיבי הקיים עקב העובדה כי עד היום משפטו של המשיב טרם החל. אמנם, מעבר הזמן בלא דיונים רובץ בעיקר לפתחה של ההגנה. יחד עם זאת, העובדה האובייקטיבית של התמשכות הזמן בלא התקדמות המשפט יוצרת קושי כאשר נאשם מוחזק במעצר, וראוי כי ייעשה כל מאמץ להתקדם בניהול המשפט כדי למנוע פגיעה בלתי מידתית בחירותו של המשיב.

מנגד, מ דובר

בנאשם שמסוכנותו בולטת על פניה. המעשים המיוחסים לו כלפי אשתו ובנו, בנוסף לזעזוע שהם מעוררים, מעלים חשש של ממש כי אם ישוחרר הוא עלול לפגוע בהם שוב, וחובתה של המערכת לגונן על אנשים חפים מפשע הנתונים לסכנת חיים, במקרה זה מידי קרוביהם, במחיר בידודו של גורם הסכנה מן החברה.

עמדת שירות המבחן, השוללת את שחרורו של המשיב בחלופה כלשהי עקב היותו איום ממשי לשלום המתלוננת והבן, הינה נתון מכריע המחזק את הקושי שבשחרורו. ביחס בין ערך ביטחונם האישי של קרבנות העבירה לבין זכותו של המשיב לחירות, גובר בבירור הערך הראשון, בודאי בשלב זה של ניהול המשפט.

לאור האמור, אני מקבלת את בקשת המדינה, ומחליטה להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים מיום 3.8.09 או עד למתן פסק דין בעניינו בתפ"ח 1193/08 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם מביניהם.