בש"פ 5842/21 מדינת ישראל נ. תומר אלפסי

לפניי בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים. מדובר בבקשת הארכה רביעית.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות רצח וחבלה בכוונה מחמירה. ייאמר בתמצית כי על פי כתב האישום, בין המשיב למנוח היכרות מוקדמת והתפתח ביניהם סכסוך. המשיב נהג ברכבו ביום 10.2.2020, ובעוד הוא עושה כן הבחין במנוח רוכב על אופנוע ועקב אחריו. בשלב מסוים פגע המשיב עם רכבו באופנוע בעוצמה, המנוח הושלך לכביש, והמשיב עלה עם רכבו על גופו של המנוח. בהמשך יצא המשיב מרכבו כשבידו סכין ודקר את המנוח שלוש דקירות, וגרם למותו. ביום 26.8.2020 הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו. מאז הוארך מעצרו פעמיים בהסכמה, ופעם שלישית בהחלטה מנומקת מיום 8.6.2021 (בש"פ 3757/21, השופט ע' גרוסקופף ).

נכון להיום, הסתיימה פרשת התביעה; לאחריה הועלתה טענה מטעם ההגנה שלפיה "אין להשיב לאשמה", וזו נדחתה בהחלטה מיום 26.7.2021. עתה התיק העיקרי קבוע לתזכורת ליום 30.9.2021, שאז בתיאום עם באי כוח הצדדים ייקבעו מועדי הוכחות לשמיעת פרשת ההגנה.

כידוע, כאשר מונחת לפני בית המשפט בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, הוא נדרש לאזן בין הזכות החוקתית של הנאשם לחירות בשלב שבו עומדת לו חזקת החפות, כאשר מנגד ניצב הצורך בהגנה על שלום הציבור וביטחונו. לאחר ששמעתי את טיעוני באי-כוח הצדדים הגעתי לכלל דעה שבנקודת הזמן הזו לא ניתן לשנות מסטטוס המעצר שבו נתון המשיב מאחורי סורג ובריח, וזאת משום מסוכנותו המובהקת הנלמדת מן המעשים המיוחסים לו בנסיבותיהם, שמעידים על פניהם על אכזריות ואלימות לשמה.

נושא חלוף הזמן מהווה אמנם שיקול משמעותי שיש ליתן עליו את הדעת בעת שבית משפט דן בבקשות מסוג זה, אך התמשכות ההליך אינה עומדת בבדידותה במסגרת השיקולים שעל בית המשפט להביאם בחשבון. עם זאת ייאמר כי יש מקום בישיבה הקרובה הקבועה ליום 30.9.2021, לקבוע דיונים לשמיעת פרשת ההגנה בקצב שיבטיח שניתן יהיה לסיים את ההליך המשפטי בתיק העיקרי בתוך זמן סביר; וחזקה על בית המשפט המחוזי שכך יעשה.

סופו של דבר, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב מיום 10.9.2021 בתשעים ימים או עד למתן פסק דין ב-תפ"ח 33007-03-20 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.