בש"פ 5845/97 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ. ראש ממשלת ישראל

השופט א' מצא:

העותרים דרשו מן המשיבים 1 ו2- לעשות שימוש בסמכותם, לפי חוק החברות הממשלתיות, תשל"ה1975-, והתקנות שהותקנו מכוחו, למינוים של שני דירקטורים מקרב נציגיהם הנבחרים של עובדי "מקורות" חברת מים בע"מ כחברים בדירקטוריון של החברה. משלא נענתה דרישתם הגישו העותרים עתירה זו, שעם הגשתה (ביום 6.10.97) ניתן בה צו-על-תנאי. בעקבות המצאת הצו-על-תנאי הודיעה פרקליטות המדינה לבית המשפט (ביום 21.12.97) כי המשיבים "ישלימו את הליך מינוי הדירקטורים מקרב העובדים בחברת מקורות בתוך 30 ימים". בהודעה נטען, כי "מטעם זה מתייתר הדיון בעתירה"; אך לאחר עיון בתגובת העותרים החלטתי (ביום 25.12.97) כי "העתירה תישאר תלויה ועומדת, כבקשת העותרים, עד להשלמת הליך המינוי של הדירקטורים מקרב הנציגים הנבחרים".

הליכי המינוי התארכו יותר מן המצופה, אך ביום 26.5.98 הושלמו ההליכים ומינוים של שני דירקטורים מקרב נציגי העובדים נכנס לתוקף. בכך באה העתירה על סיפוקה והעותרים הודיעו על הסכמתם לביטולה.

הצדדים חלוקים בנושא ההוצאות. המדינה מבקשת כי נימנע מחיובה בהוצאות, וזאת לנוכח מורכבותו של הליך המינוי, שבמקרה הנדון התעכב בשל סוגיה הקשורה בפרשנות תקנות החברות הממשלתיות (כללים לקביעת נציג נבחר מקרב עובדי החברה כדירקטור), תשל"ז1977-. העותרים מנגד טוענים, כי גם בפרשה זו ראוי לנהוג לפי הכלל, כי מקום בו הניעה העתירה את הרשות לפעול לתיקון המעוות נושא העתירה, בטרם יינתן פסק דין, זכאי העותר להוצאות.

עיון בקורות ההשתלשלות העובדתית שקדמה להגשת העתירה הניח את דעתי כי הדין במחלוקת לעניין ההוצאות הוא עם העותרים. לאחר השלמת הליכי בחירתם של נציגי העובדים, ובטרם יגישו עתירתם לבית המשפט, פנו העותרים אל המשיבים 2-1 בדרישה להפעיל את סמכותם בנושא המינוי. דרישה זו לא זכתה למענה כלשהו, ורק משהוגשה העתירה, וניתן צו-על-תנאי על-פיה, נעורו משיבים אלה לעשות את המוטל עליהם.

העתירה מתבטלת. המשיבים 3-1 ישלמו לעותרים שכר-טרחת עורך-דין בסך 10,000 ש"ח.