בש"פ 5848/08 ניסים נידם נ. מדינת ישראל

לבית משפט השלום קריות הוגש כתב אישום בו נטען כי העורר עם אחר, מאיר אסור, פרצו בתאריך 11.6.08 לרכב חונה וגנבו מתוכו רכוש. במרכז ראיותיה של המשיבה מצוי תקליטור DVD , בו תועדו בזמן אמת מעשיהם של הפורצים. אקדים ואומר, כי צפיתי בסרט זה, אולם עקב איכות הצילום התקשיתי להשיב על השאלה אם העורר הוא אחד הפורצים. ברם, שוטרים המכירים את העורר מקרוב עקב פעילותו במישור הפלילי, משוכנעים כי זיהו אותו. יתר על כן, העורר נמצא מחזיק בכובע מן הסוג שנראה חובש אותו פורץ בזירה.

נוכח כל האמור, החליט בית משפט השלום להסתפק בהחזקת העורר במעצר בית, ובכפוף להפקדתן של ערבויות שונות.

בעקבות עררים שהגישו הצדדים, החליט בית המשפט המחוזי להותיר את שחרורו של העורר לחלופת מעצר על כנו, אולם קבע שהוא יהיה נתון גם באיזוק אלקטרוני. העורר, שהתקשה להשלים עם החלטה זו, הגיש את הערר שבפני.

סבורני, כי מסכת הראיות שבידי המשיבה – התקליטור בצרוף זיהוי העורר על ידי שוטרים - עונים בשלב זה של ההליכים על הדרישה הקבועה בסעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996. אם תוסיף לכך את עברו הפלילי המכביד של העורר, והעובדה שחרף גילו הצעיר כבר טעם גם את טעמו של מאסר ממש, המסקנה המתחייבת היא כי נשקפת ממנו סכנה לציבור שעה שהוא מתהלך חופשי, ועל כן נכון היה להגביל את חירותו.

הנה כי כן, בהחלטתו של בית המשפט המחוזי לא נפל פגם, ועל כן דינו של הערר להדחות, וכך אני עושה.