בש"פ 5848/10 פלוני נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט מ' לוי) מיום 12.7.10 בתיק פ' 8124/09, בגדרה נדחתה בקשת העורר להסרת התנאי של מעצר בית לילי שבו הוא נתון.

רקע

ב.

נגד העורר, יליד דצמבר 1991, ונגד אחר, הוגש כתב אישום המתייחס למעשים שבוצעו בהיות העורר קטין (מאי 2009). לעורר יוחסו עבירות הצתה, תקיפה הגורמת חבלה של ממש וקשירת קשר לביצוע פשע. כמתואר בכתב האישום, על רקע קשר שהתקיים בין אבי העורר לבין המתלוננת, ואשר לא היה לרוחו של העורר, תקף העורר עם קטין אחר את המתלוננת, הכה וקילל אותה, עד שנזקקה לטיפול רפואי. בהמשך, קשר העורר כנטען עם האחר קשר להצית את ביתה של המתלוננת; לצורך העניין, קנו השניים בנזין, ונסעו לפנות בוקר לביתה של המתלוננת, שעה שהיא ובני ביתה לנו בו. הנאשם השני שפך בנזין על דלת בית המתלוננת, על קורות סככת הכניסה ועל ריהוט הגן ושילח אש. אחר זאת השניים נמלטו מן המקום, והמתלוננת ובני ביתה הצליחו לכבות את האש בטרם התפשטה, אך נגרמו נזקים לבית. בהמשך הדברים, כפי שיפורט להלן, תוקן כתב האישום במסגרת הסדר טיעון, והעורר הואשם בעבירות של סיוע להצתה (סעיף 31 בצירוף סעיף 448 לחוק העונשין, תשל"ז-1977) ותקיפה הגורמת חבלה של ממש (סעיף 380 לחוק).

ג.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים. בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 2.6.09 (סגנית הנשיא יפה-כ"ץ) נאמר, כי אין מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר. בהתאם להמלצת שירות המבחן, הוחלט על שחרור העורר למעצר בית בבית דודתו בפתח תקוה, שתהא צמודה אליו בכל שעות היממה, וכן על ערבות צד ג', ערבות עצמית, איזוק אלקטרוני וצו עיכוב יציאה מהארץ. בהחלטת בית המשפט (השופטת ברנט) מיום 20.8.09 הוחלט על הקלה ושינוי בתנאי מעצר הבית, כך שהעורר ישהה בבית אחותו בקיבוץ הזורע, והיא ובעלה ישמשו כמפקחים, ויותר לעורר לצאת לעבודה עם אחד מהם, ובלבד שיהיו צמודים אליו כל העת; כן הוחלט על ערבות צד ג' ועל השארת יתר התנאים על כנם. בהחלטה נוספת מיום 28.12.09 (השופטת חיימוביץ), לאחר קבלת תסקירי מבחן בעניינו של העורר, ונוכח שינוי הנסיבות בקרב משפחתו ובקשות מצד באי כוחו, הוחלט על מעצר בית בבית אמו של העורר בקרית מלאכי בפיקוח אמו ואחותו; הוסף, כי העורר יוכל לצאת בליווי חונך של פרויקט "סיכויים" לפגישות ופעילויות במסגרת הפרויקט. בהחלטה מיום 21.3.10 (השופטת יפה-כ"ץ), בבקשת המדינה להארכת תוקף תנאי השחרור של העורר, ולאחר קבלת תסקיר עדכני וחיובי, ממנו עולה כי העורר החל בהליכים טיפוליים ולימודיים, הוחלט על הקלת תנאי מעצר הבית, כך שיחול אך בשעות 22:00 עד 06:00, וביתר שעות היום ימשיך העורר בפעילויות במסגרת שירות המבחן, אך ללא פיקוח. הוסף, כי אם הפעילויות בפרויקטים הטיפוליים בהם מעורב העורר יכללו לינה או פעילויות לילה, יוכל העורר להצטרף גם אליהן.

ד.

ביום 18.3.10 תוקן כתב האישום, כך שלעורר יוחסו עבירות של סיוע להצתה ותקיפה הגורמת חבלה של ממש, בהן הודה והורשע (השופט מ' לוי, 18.3.10). בהחלטה נשוא הערר דנא (מיום 12.7.10) נדחתה בקשת העורר להסרת התנאי של מעצר בית לילי, למרות המלצת שירות המבחן להסיר את התנאי המגביל כדי לבחון את תפקודו במסגרת חיים רגילה. נאמר בהחלטה, כי העורר הודה בעבירות חמורות, ומשפטו קבוע לחודש אוקטובר 2010 לסיום הטיעונים לעונש.

הערר והדיון

ה.

בערר מתבקש להסיר את תנאי מעצר הבית הלילי. נטען, כי החלטת בית המשפט לא נומקה כדבעי, וכי לא נלקחו בחשבון נסיבותיו האישיות של העורר. הוסף, כי המדינה לא הניחה תשתית לחשש שאם יוסרו התנאים תגבר מסוכנותו של העורר. נאמר, כי להמלצת שירות המבחן כאשר עסקינן בקטינים משקל גדול יותר, והיה על בית המשפט להישמע לה. הודגשו שיתוף הפעולה מצד העורר, הישגיו במסגרת תוכניות השיקום, העובדה שלא ביצע עבירות נוספות ולא הפר את תנאי השחרור, והמוטיבציה הגבוהה שלו לשיקום.

ו.

בדיון טען עורך דין זנו לעורר, כי משהמדובר במי שהיה קטין בשעת מעשה, ונוכח המלצת שירות המבחן, יש מקום ללכת לקראתו, מה גם שאין סיכוי כי יפר את התנאים ערב גזר הדין ויפגע בעצמו; המדובר בתקופה של ערב חגים, על המשתמע מבחינת ארוחות משפחה וכדומה. עוד נטען כי העורר דר סמוך למתלוננת, ואין טענה למסוכנות כלפיה. הוצגו גם תעודות על סיום קורסים שונים על-ידי העורר.

ז.

באת כוח המדינה ענתה לשאלתי, כי יש להניח שלא תהא התנגדות לבקשה ספציפית של העורר לאירועי חג או סוף שבוע; אך יש לזכור, כך נאמר, כי חזקת החפות אינה עומדת לעורר עוד, והוא הורשע בעבירה חמורה; הוא אמנם עשה כברת דרך והדבר צריך לבוא לידי ביטוי בגזר הדין, אך יש חשיבות לעינה המפקחת של המערכת.

הכרעה

ח.

לאחר עיון איני רואה להיעתר לערר ביסודו. העורר אינו נהנה עוד מחזקת החפות, ואין עסקינן בעבירות של מה בכך. אמנם עיינתי בתסקיר שירות המבחן לנוער מיום 1.6.10, ובו דברים חיוביים על תפקודו הלימודי וההתנהגותי של העורר, ויש לעודדו להתמיד בכך. זכור לי כמובן כי בשעת מעשה היה העורר קטין, על המשתמע, וכי התסקיר המליץ על הסרת התנאים המגבילים, לשם בחינת התפקוד במסגרת חיים רגילה. ואולם, אין דופי בכך שההגבלות הקלות יחסית – ניתן לומר, קלות מאוד – המוטלות עליו (שהיית לילה בביתו בין 2200 ל-0600) יימשכו עד לגזר הדין). אין כל סתירה בין דבר זה לבין תפקוד רגיל. מבין אני כי אדם צעיר מבקש לבלות וכדומה, אך נוכח האמור אין בכך כדי להטות את הכף.

ט.

עם זאת, נוכח החגים הבעל"ט, ניתן לאשר כבר מעתה כי בשני ערבי ראש השנה וערב שבת שבהמשכם, קרי שלושה ערבים, יוכל העורר לשהות עם בני משפחה מחוץ לביתו עד חצות (מוטעם: באירועי משפחה, לא במקומות בילוי המוניים, כדי שלא יתפתה וייכשל חלילה באופן כלשהו). הוא הדין לערב סוכות ולערב שמחת תורה. בקשות ספציפיות אחרות, ככל שיהיו, יוגשו לתביעה והדעת נותנת כי ככל שיהיו סבירות יתייחסו אליהן בהתאם.

י.

בכפוף לאמור איני נעתר לערר.