בש"פ 585/08 מסנגאו יהודה סלומון נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ג' נויטל) אשר נעתר באופן חלקי בלבד לבקשת העורר להקל את תנאי מעצר הבית שנקבעו לו. הערר מצומצם לשאלה אחת: האם ההיתר העקרוני שניתן לעורר לשוב לעבודתו - על אף מעצר הבית בו הוא נתון - יכלול גם מתן אפשרות לצאת לעבוד מחוץ לתחומי משרדו.

1.

מרבית פרטי הרקע הצריכים לעניין הובאו זה מכבר בהחלטתי בעניינו של העורר מיום 27.8.07. בקצרה אזכיר כי כתב אישום שהוגש נגד העורר מייחס לו עבירה של תקיפת בת זוג בנסיבות מחמירות, כאשר על-פי הנטען, תקף העורר את אשתו (להלן: המתלוננת ) בכך שסטר על לחייה השמאלית פעמיים וחנק אותה בשתי ידיו. בקשה שהוגשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו נדחתה, והוא שוחרר למעצר בית מלא. בהמשך, נדחו בקשות העורר לאפשר לו לצאת לעבוד, ואף ערר שהגיש בעניין לבית משפט זה נדחה על-ידי בהחלטתי האמורה, תוך שציינתי כי לא שוכנעתי שבאיזון בין הפגיעה הנגרמת לפרנסתו של העורר כתוצאה מתנאי מעצר הבית בהם הוא שוהה לבין המסוכנות הנשקפת ממנו, יוכלו תנאי שחרור שבמסגרתם ישוב לעבודתו להגשים את תכליתה של חלופת המעצר שנקבעה לו. לצד זאת, ציינתי כי אפשר שבשלב מאוחר יותר של ההליך, ובפרט לאחר שהמתלוננת תמסור את עדותה בבית המשפט, ניתן יהיה לשוב ולשקול את האפשרות להקל בתנאי מעצר הבית של העורר, וזאת על מנת לצמצם את הפגיעה בעיסוקו ובפרנסתו.

2.

בחלוף כארבעה חודשים ממתן החלטתי זו, הגיש המבקש לבית משפט השלום בקשה לעיון חוזר, בה טען כי חלוף הזמן ממתן ההחלטה האחרונה בעניינו, כמו גם הנסיבות שהשתנו, מצדיקים בחינה מחודשת של תנאי מעצר הבית שנקבעו לו והיענות לבקשתו לצאת לעבודה תחת פיקוח. מתן ההחלטה בבקשה נדחה בתחילה לצורך סיום עדותה של המתלוננת בתיק העיקרי ולצורך קבלת תסקיר מטעם שירות המבחן, ואולם בסופו של דבר דחה בית המשפט (כב' השופטת ל' צבר) את בקשתו של העורר. בית המשפט ציין כי העובדה שהמתלוננת מסרה את עדותה מבטלת אמנם את החשש מפני שיבוש הליכי משפט ומפני הדחתה, אך אין היא משנה ממידת מסוכנותו של העורר, כפי שהתרשם ממנה שירות המבחן. לדבריו, לא חל שינוי ברמת הסיכון הנשקפת מצד העורר, ובנסיבות אלו, באיזון בין הפגיעה בפרנסתו לבין המסוכנות הנשקפת ממנו, יש להעדיף את האינטרס הציבורי ואת אינטרס ההגנה על המתלוננת על פני נסיבותיו האישיות.

3.

ערר שהוגש לבית המשפט המחוזי על החלטה זו התקבל באופן חלקי. בית המשפט (כב' השופט ג' נויטל) קבע כי מאחר שעניינה של הבקשה שלפניו הוא ביציאתו של העורר לעבוד, ומאחר שהתסקיר שהוגש בעניינו לא בחן סוגיה זו ובמקום זאת עסק באפשרות חזרתו של העורר לביתו, יש צורך בתסקיר משלים מטעם שירות המבחן אשר יכלול התייחסות קונקרטית לסוגיית היציאה לעבודה. לצד זאת, ציין בית המשפט כי בכל מקרה לא יינתן לעורר היתר לשוב לעבודה שתכלול יציאה אל מחוץ לתחומי משרדו, וזאת לאור התרשמות שירות המבחן כי לא חל שינוי ממשי בעמדותיו של העורר, במצב מערכת היחסים הזוגית וברמת הסיכון הנשקפת ממנו כלפי המתלוננת, ואשר בגינה לא ראה מקום להמליץ על שינוי בתנאי שחרורו. לדברי בית המשפט, התרשמות זו מלמדת כי גם לעת הזו אין להתיר סוג כזה של עבודה ומכאן כי ניתן יהיה לשקול אך יציאה לעבודה במקום מוגדר כדוגמת משרד שבו ניתן יהיה לפקח על העורר באופן צמוד. לפיכך, הורה בית המשפט לשירות המבחן להגיש תסקיר משלים בעניינו של העורר וציין כי לאחר קבלת התסקיר ייקבע מועד נוסף לדיון בעניינו ויוחלט האם להתיר לו לצאת לעבוד.

4.

על החלטה זו הוגש הערר שלפניי, בו עותר העורר לאפשר לו לשוב לעבודתו תוך הסרת כל המגבלות והתנאים שנקבעו המונעים ממנו יציאה אל מחוץ למשרדו. לטענתו, שגה בית המשפט בכך שלא העניק את המשקל הראוי להחלטת בית משפט זה מיום 27.8.07 ובכך שהלכה למעשה, וחרף נכונותו להתיר לו לצאת לעבוד, הותיר על כנו את מצב הדברים הנוכחי הטומן בחובו פגיעה קשה ובלתי מידתית בעיסוקו וביכולתו לפרנס את משפחתו. לדבריו, תחימת עבודתו לגדרי משרדו תוך שלילת אפשרותו לצאת ממשרדו לצורך פגישות עבודה, מנציחה את הפגיעה המתמשכת הנגרמת לו ולמעשה אינה מאפשרת לו לעבוד באופן הנדרש לאור תחום עיסוקו.

5.

בתסקיר עדכני שהגיש שירות המבחן במסגרת הערר התקשה השירות לגבש המלצה חד-משמעית בעניינו של העורר. לדבריו, מחד גיסא התחזקה עם הזמן התרשמותו כי העורר הוא אדם המשקיע מאמצים רבים בשמירת תדמיתו החיובית ומתקשה לקבל דעות אחרות באשר לאופן התנהגותו, ובנסיבות אלו, העריך כי לא חלה ירידה ברמת הסיכון הקיימת בהתנהגותו וציין כי סיכון זה גובר לאור התרשמותו מתלותה של המתלוננת בעורר - בעיקר מהבחינה הכלכלית - והתרשמותו כי זו תתקשה להציב גבולות להתנהגותו של העורר או להגן על עצמה במקרה של חזרתו להתנהגות דומה. מאידך גיסא, ציין שירות המבחן כי לא ניתן להתעלם מעמדתה של המתלוננת שביקשה את סיועו בהחזרת העורר למסגרת המשפחתית ולעבודה, כמו גם מהעובדה כי במהלך תקופת הרחקתו של העורר לא נרשמה מצדו כל הפרה של תנאי השחרור, דבר המעיד על יכולתו להגביל את התנהגותו ולפעול על-פי הנחיות גורמי החוק. בסיכומו של דבר ציין שירות המבחן כי להערכתו יש לשקול בחיוב את אפשרות חזרתו של העורר לעבודה, תוך הותרת יתר התנאים המגבילים שנקבעו על כנם.

6.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לדבריה, למרות עמדת המתלוננת אין מקום לשנות מתנאי מעצר הבית שנקבעו לעורר וזאת לאור המסוכנות שעודנה נשקפת ממנו כלפיה ובהתחשב בשלב המתקדם בו נמצא המשפט. בהקשר אחרון זה ציינה באת-כוח המשיבה כי המתלוננת מסרה את עדותה בבית המשפט ביום 15.11.07 וכי התביעה צפויה להגיש את סיכומיה בתוך שבוע וההגנה זמן קצר לאחר מכן. מכאן, כי המשפט קרוב לסיום ובמצב זה אין מקום לשנות את תנאי שחרורו של העורר לצורך התקופה הקצרה שנותרה עד לסיומו.

7.

לאחר שעיינתי בהחלטות הערכאות דלמטה ובתסקיר העדכני שהוגש על-ידי שירות המבחן ולאחר ששקלתי את הטיעונים שפרשו בפניי הצדדים, לא מצאתי להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי שלא להתיר לעורר לצאת לעבודה מחוץ לתחומי משרדו. בהחלטתי האמורה מיום 27.8.07 ציינתי אמנם כי אפשר שיהיה מקום לשקול את האפשרות להקל בתנאי מעצר הבית של העורר לאחר שהמתלוננת תמסור את עדותה בבית המשפט. ואולם, לא בכדי נקטתי בלשון "לשקול" ולא "להורות", שהרי ברור היה כבר אז כי ככל שבקשה בעניין אמנם תוגש על-ידי העורר, הרי שהדבר יצריך בחינה וחשיבה נוספת מצד הערכאה הדיונית והפעלה של שיקול-הדעת בעניין בהתאם לנסיבות העדכניות באותו מועד. כפי שציין בית משפט השלום, העובדה כי המתלוננת מסרה זה מכבר את עדותה בבית המשפט ביטלה אמנם את החשש מפני שיבוש מהלכי משפט, אך אין בה כשלעצמה כדי לשנות ממידת המסוכנות הנשקפת מצד המבקש כלפיה. שירות המבחן אשר נדרש לעניין זה באופן ספציפי התקשה כאמור לגבש המלצה חד-משמעית, וחרף עמדתו כי יש לשקול בחיוב את חזרתו של העורר לעבודה, שב והביע את דעתו כי לא חלה ירידה ברמת הסיכון הנשקפת מצדו כלפי המתלוננת, תוך שציין כי סיכון זה מתחזק נוכח תלותה של המתלוננת בעורר ונוכח הספק באשר ליכולתה להציב לו גבולות ולהגן על עצמה מפניו. עוד ציין שירות המבחן בהקשר זה כי למעט בגידתו של העורר במתלוננת בעבר לא רואה הוא כל בעייתיות ביחסיו עמה, כי העורר עדיין רואה את תלונתה כתלונת שווא וכמעשה נקמה בו וכי לדבריו טרם השלים עם עצם מעורבותם של גורמי החוק בעניין. לנתונים אלו מצטרפת העובדה כי משפטו של העורר נמצא כעת בישורת האחרונה, כאשר כפי שעדכנה באת-כוח המשיבה, הצדדים צפויים להגיש את סיכומיהם בתיק בימים הקרובים ממש ומכאן כי ניתן להעריך שהמשפט יבוא על סיומו בקרוב.

בנסיבות אלו, באיזון בין המסוכנות הנשקפת מן העורר כלפי המתלוננת לבין הפגיעה המתמשכת בעיסוקו ובפרנסתו - אשר איני מקלה בה כמובן ראש - ובפרט לאור השלב המתקדם בו מצוי משפטו של העורר, אני סבורה כי הכף עודנה נוטה לטובת הגנתה של המתלוננת מפניו. לצד זאת אוסיף כי בהתחשב בפגיעה שנגרמת לעורר ובפרק הזמן הארוך שחלף מאז החל משפטו ועד היום, ראוי כי בית המשפט יעשה מאמץ ממשי לסיים את ההליך נגדו בהקדם האפשרי. בטוחני כי הצדדים שניהם יעשו גם הם כל שלאל ידם כדי לסייע בכך.

8.

אשר על כן, הערר נדחה. ככל שהעורר יעמוד על בקשתו להתיר לו לשוב לעבודתו, הוא יוכל לעשות כן בהתאם לתנאים שייקבעו בעניין זה על-ידי בית משפט השלום, ובכפוף לכך שבמהלך שעות עבודתו יימצא העורר בדלת-אמותיו של משרדו ולכך שיהיה תחת פיקוח צמוד הן במהלך עבודתו והן בדרכו ממקום מגוריו למשרד ובשובו ממנו. למותר לציין כי עד למתן החלטה אחרת על-ידי בית משפט השלום, לא יחול כל שינוי בתנאי מעצר הבית המלא בהם נתון העורר כעת.