בש"פ 5853/03 רון אייזיקס נ. מדינת ישראל

1.העורר עומד לדין בבית-משפט השלום בנצרת בעבירה של תקיפת בת-זוג וכן בעבירה של איומים. על-פי הנטען בכתב-האישום בוצעו העבירות כלפי גלית אשכנזי (להלן: המתלוננת ), המתוארת בכתב-האישום כחברתו לחיים, בכך שבתאריך 16.4.2003 לפנות בוקר תפס העורר את המתלוננת בכתפיה בעת שישנה, עלה עליה, ניער אותה וסטר לה בפניה, ואף איים עליה כי יהרגנה.

2.עם הגשת כתב-האישום הורה בית-משפט השלום, לבקשת המשיבה, על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בהחלטתו ציין בית-המשפט (כבוד השופט ג' אזולאי) כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת הנטען בכתב-האישום, וכי המעשים מצביעים על מסוכנותו של העורר. יחד עם זאת, קבע בית-המשפט כי ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך חלופית, ולכן הורה על שחרורו של העורר ממעצר בתנאים מגבילים של "מעצר בית" מלא בבית אביו וכן קבע ערבויות כספיות ואסר על העורר ליצור כל קשר עם המתלוננת.

העורר הגיש ערר לבית- המשפט המחוזי בנצרת על חומרת התנאים המגבילים שנקבעו לשחרורו, ובהסכמת המשיבה, הקל בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת ד"ר נ' אפל-דנון) את תנאי השחרור והורה כי העורר ישהה בבית אשתו במעלות. עוד נקבע באותה החלטה כי העורר יורשה לצאת – מידי יום - לעבודתו במוסך בחיפה, בפיקוחו של ערב שייקבע לכך.

על החלטה זו הוגש הערר שבכאן. בינתיים, תוקן כתב-האישום ונוספה בו עבירה של תקיפה סתם בשל כך שבמהלך חודש אפריל 2003, על-פי הנטען, דרך העורר בחוזקה על רגל בתה של המתלוננת עד שהחלה לבכות ולא איפשר למתלוננת להתקרב אל הבת, תוך שהוא דוחף אותה, צועק עליה ומקלל אותה.

3.בהודעת הערר טוען העורר כי יש לשחררו ללא תנאים מגבילים משום שלא מצא מלווה, אשר יוכל ללוותו בכל בוקר מביתו במעלות לעבודתו במפרץ חיפה וחזרה בשעות הערב. כתוצאה מכך, שוהה העורר בתנאי מעצר בית מלא בדירתו במעלות, ונפגעת יכולתו לפרנס את אשתו ואת שלושת ילדיו הקטנים, בהתאם לאפשרות שניתנה לו בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 19.5.03. העורר מוסיף וטוען כי עוצמתן של הראיות לכאורה נגדו אינה מצדיקה תנאים מגבילים כה חמורים וכי הוא מנהל אורח חיים נורמטיבי בחיק משפחתו.

4.אכן, מאז ניתנה החלטת בית-המשפט המחוזי בדבר השחרור בתנאים המפורטים לעיל, חלפו כחודשיים והעורר מתקשה לממש את החלטת השחרור בשל חוסר היכולת לעמוד בתנאים הקפדניים שנקבעו לו בעניין הליווי אל העבודה במפרץ חיפה וממנה, על-ידי משמורן. בנסיבות אלה, נראה כי הערר שבפני איננו הדרך הראויה לבחון את הטענות שמעלה העורר ומן הראוי שבית-המשפט הדן בהליך הפלילי יחזור וישקול, על דרך של בקשה לעיון חוזר, האם יש בחלוף הזמן ובהשתנות הנסיבות כדי להצדיק שינוי בתנאים המגבילים שנקבעו לעורר, על-מנת שיתאפשר לו לעשות לפרנסת ביתו, ככל שהדבר אינו פוגע בביטחון המתלוננת. לשם כך, יהיה צורך לבחון, בין היתר, את מקום הימצאה של המתלוננת ואת מידת הסיכון שאליו תיחשף.

לנוכח המסקנה אליה הגעתי כמפורט לעיל, לא ראיתי צורך להתייחס לעוצמתן של הראיות לכאורה.

הערר נדחה, איפוא, אך העורר יוכל להגיש בקשה לעיון חוזר לבית-משפט השלום בנצרת, על-מנת שידון מחדש בתנאי שחרורו.