בש"פ 5857/98 מדינת ישראל נ. בבר דהן

לפני בקשה של המדינה להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים יום נוספים או עד למתן פסק דין במשפט התלוי ועומד כנגדו, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו - 1996.

ביום 4.1.98 הוגש כנגד המשיב כתב אישום, ת.פ. 1092/98 בבית המשפט השלום בתל-אביב-יפו. כתב האישום כולל שלושה אישומים, בהם מיוחסות למשיב עברות של כניסה והתפרצות למקום מגורים, החזקת מכשירי פריצה, תקיפה, פציעה בנסיבות מחמירות, החזקת סכין שלא כדין, גניבה, איומים והסגת גבול כדי לעבור עבירה. על פי האמור בכתב האישום, במחצית השניה של חודש דצמבר 1997 פרץ המערער לבתים בכוונה לבצע גניבה. במקרה הראשון נתפס המשיב על-ידי השומר במקום, אך הצליח להימלט תוך פציעת השומר בסכין. בהתפרצות השניה נתפש על ידי בעל הבית, אך באמצעות איומי סכין הצליח המשיב להימלט, כשברשותו החפצים הגנובים. גם במקרה השלישי התעמת המשיב עם בעל הבית ועזב את המקום.

עם הגשת כתב האישום הוגשה לבית המשפט השלום בתל-אביב-יפו, ב.ש. 1028/98, בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים. בדיון ביום 14.1.98 הסכימו הצדדים כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב. ב"כ המשיב נתן הסכמתו למעצר עד תום ההליכים.

ביום 5.2.98 הגיש המשיב בקשה לעיון חוזר, להורות על חלופת מעצר כדי שהמשיב יוכל לעבור טיפול גמילה מסמים. בית המשפט - מפי השופטת ר. גרינברג - ציין כי עד היום מעולם לא פנה המשיב לטיפול גמילה. בית המשפט קבע כי חלופת מעצר לא תוכל למנוע את מסוכנותו של המשיב לבטחון הציבור, ועל כן דחה את הבקשה לעיון חוזר.

לאחר מספר דחיות שביקש המשיב, ולאחר חילופי סנגורים, החלה פרשת התביעה ביום 10.6.98. המשיב ביקש לפסול של השופטת ח. כוחן מלהמשיך ולדון בתיק מחמת התערבותה בחקירה הנגדית. בקשתו נדחתה. המשיב הורה לבא-כוחו שלא להמשיך ולחקור חקירה נגדית. הנאשם אף סרב להמשיך להימצא באולם הדיונים והוא הורד למעצרים שלא על דעת ביהמ"ש. הדיון נמשך ללא התערבות הסנגור וללא חקירה נגדית. אציין כי ביום 18.6.98 דחה חברי, הנשיא א' ברק, את ערעור המשיב על החלטת השופטת כוחן שלא לפסול את עצמה. ביום 11.6.98 נמשכה פרשת התביעה ללא נוכחות המשיב, אשר סרב להיות מובא לדיון. ב"כ המשיב הגיש ביום 12.7.98 בקשה להחזיר את עדי התביעה שהעידו בשלב ראשון כדי שיעמדו לחקירה נגדית. בית המשפט הביע מורת רוח מדרכו של הסנגור, אך עם זאת נענה לבקשה באופן חלקי והורה על הזמנת חלק מעדי התביעה לחקירה נגדית. המשך ההוכחות בתיק קבוע לימים 1.11.98 ו- 4.11.98.

ב"כ המדינה הציגה בפני את גליון ההרשעות הקודמות של המשיב. מתברר כי למשיב עבר פלילי מכביד ביותר, הכולל עשרות עבירות רכוש, סמים ונסיון לבריחה ממשמורת חוקית. המשיב ריצה תקופות מאסר רבות וארוכות. בעת ביצוע העבירות המיוחסות היה המשיב במעמד של אסיר ברשיון, כשבעה חודשים לאחר ששוחרר ממאסר.

כפי שעולה מן ההליכים הנזכרים, התארכות הדיון בתיק נגרמה בעיקרה בשל המשיב וסנגוריו. כמובן, על כך אין לבוא עליהם בטרוניה כלשהי, אך גם הם אינם יכולים לקבול על ההתארכות. לכן, בשל חומרת העבירות המיוחסות למשיב, המקימה חזקת "מסוכנות", ובהתחשב בעברו הפלילי המכביד, מן הדין להיעתר לבקשתה של המדינה ולהאריך את מעצרו של המשיב ב- 90 ימים, החל ביום 4.10.98 או עד למתן פסק דין בת.פ. 1092/98 בבית המשפט השלום בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם. וכך אני מורה.