בש"פ 5871/07 שמעון אלפסי נ. מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ר' למלשטריך-לטר ) מיום 2.7.07 לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו.

ביום 29.6.07 הוגש נגד העורר כתב אישום הכולל עבירה של התפרצות בצוותא לבנין שאינו מקום מגורים או תפילה, לפי סעיף 407(ב) בצירוף סעיף 29(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ); וכן עבירת גניבה, לפי סעיף 384 בצירוף סעיף 29(ב) לחוק. לפי העובדות שבכתב האישום, העורר, ביום 21.6.07 לפנות בוקר, התפרץ ביחד עם אדם אחר שזהותו אינה ידועה למזנון הנמצא בקיבוץ שדות ים. באותן נסיבות גנב העורר כסף וציוד בשווי כולל של כ-27,000 ש"ח. עם הגשת כתב האישום הוגשה על-ידי המשיבה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים.

הבקשה נדונה בפני בית משפט השלום בחדרה (כבוד השופט ח' שרעבי ). בא- כוח העורר הסכים לקיומן של ראיות לכאורה לצורך הבקשה, ואף לקיומה של עילת מעצר של מסוכנות. אולם בית משפט השלום השתכנע כי ניתן לאיין את מסוכנותו של העורר בחלופת מעצר עם תנאים מחמירים; על כן החליט כי העורר יהיה במעצר בית מלא בבית אחותו עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, וזאת תחת איזוק אלקטרוני.

על החלטה זו הגישה המשיבה ערר לבית המשפט המחוזי בחיפה. בית המשפט המחוזי קיבל את הערר לאור מסוכנותו הגבוהה של העורר. לדידו הפתרון של מעצר בית מלא תחת פיקוח משפחתי, על אף הכוונות הטובות של בני המשפחה, אינו בטוחה למניעת עבירות פליליות נוספות מצד העורר. עוד צויין כי האזיק האלקטרוני אינו משבח את חלופת המעצר, ועל כן בנסיבות הענין, קיבל בית המשפט המחוזי את הערר, והורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים כנגדו. על החלטה זו הוגש הערר שבפניי.

בא-כוח העורר מדגיש כי הוא לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה, ועל קיומה של עילת מעצר. מאידך יש בתנאים המחמירים שהשית בית משפט השלום על העורר כדי לאיין את מסוכנותו. עוד נטען כי מאז שנת 1993 לא עבר העורר עבירות רכוש נוספות ועל כן מסוכנותו לעניין זה אינה כה גבוהה. לחלופין מבקש בא כוח העורר להפנות את העורר לקבלת תסקיר מעצר לבחינת אפשרויות של חלופת מעצר על-ידי שירות המבחן.

מנגד טוען בא-כוח המשיבה כי מסוכנותו של העורר צריכה להיבחן לאור עברו הפלילי. עבר זה כולל 15 הרשעות קודמות בעבירות רכוש בנוסף להרשעות נוספות

ובהן התחזות, בריחה ממשמר חוקי והחזקת סמים מסוכנים. לדידו, העורר מיצה את מכסת ההזדמנויות שניתנו לו ואין להיעתר לבקשתו כעת.

לאחר עיון בבקשה ולאחר שמיעת הצדדים, החלטתי כי יש לדחות את הערר.

בפניי נאשם אשר מגיל שבע-עשרה הורשע פעם אחר פעם בעבירות רכוש. כפי שצוין בהחלטת בית המשפט המחוזי, העורר ריצה מספר תקופות מאסר, הראשונה הסתיימה בינואר 1992, השניה מדצמבר 1993 ועד ליום 8.3.00, והשלישית מספטמבר 2000 ועד ליום 24.7.06. על כן הטיעון כי העורר לא ביצע עבירות רכוש מאז שנת 1993 אינו משכנע. כמו כן, העבירה נשוא כתב אישום זה בוצעה פחות משנה לאחר שחרורו. על כן איני רואה כי ניתן לתת אמון בעורר על ידי המרת מעצרו בחלופת מעצר. כן איני רואה איזו תועלת עשויה לצמוח מעריכת תסקיר, כאשר בפנינו גליון הרשעות עמוס בעבירות בכלל, ובעבירות רכוש בפרט.

על כן דין הערר להידחות.