בש"פ 5874/98 דני אוטמזגין נ. מדינת ישראל

בפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א בע"פ 635/97, שניתן ביום 1.6.97.

בבקשה טוען המבקש כי הטעם לאיחור הוא שלא היה בידיו עותק מפסק הדין וכן משום שהיה בצינוק.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, אף אם נחשב את התקופות לטובת המערער, קרי נתייחס אל התאריך שבו אושר ניכוי ימי המעצר בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 19.7.97, כאל מועד מתן פסק הדין, ונתייחס אל ה16.3.97- כאל התאריך שבו פנה המבקש לבית משפט זה בבקשה להקלה בעונש (כעולה מהמסמכים שצורפו לבקשה) - גם אז מדובר בתקופה ארוכה של למעלה משבעה חודשים. לטענת המשיבה, אין להעלות על הדעת שבכל תקופת האיחור שהה המבקש בצינוק ולכן נמנע ממנו לפעול בעניין.

מוסיפה המשיבה, כי אין כל סיכוי לקבלת בקשתו של המערער לרשות ערעור, שכן המדובר בערעור שני על גזר הדין, לאחר ששתי ערכאות דנו בעניין.

דין הבקשה להידחות.

בהנתן הזמן הרב שחלף ממועד מתן פסק-הדין, אשר ניתן בנוכחות המבקש ובא-כוחו, בהעדר הסבר סביר לאיחור הממושך בהגשת הבקשה ולאור זאת שהסיכויים לקבלת בקשת רשות הערעור קלושים, אין מקום לקבלת הבקשה.

הבקשה נדחית.