בש"פ 5876/99 עופר שרביט נ. מדינת ישראל

העורר מואשם בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעבירות קשירת קשר לביצוע פשע, שוד בנסיבות מחמירות, התחזות לאחר, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ושיבוש מהלכי משפט.

לפי כתב-האישום העורר יצר קשר עם תומר דדון, אלחי די קסטרו ושמעון סופיר-שרביט לביצוע מעשה שוד. הם תכננו לשדוד את אברהם נח-קפלן בביתו בבני-ברק, ולצורך כך אף הכינו השותפים מסיכות וסכין והצטיידו באקדח. העורר אף השתתף יחד עם שותפיו בעריכת תצפיות, כשהם מצוידים במסכות, סכין ואקדח. השוד לא בוצע, כך נטען, כיון שהשותפים נראו על-ידי שכנים וכן על-ידי הקורבן המיועד עצמו.

בנוסף, מואשם העורר יחד עם השותפים בביצוע ארבעה מעשי שוד במכוני-עיסוי בתל-אביב, בגדרם נשדדו סכומי-כסף גדולים, שחולקו בין השותפים.

בעוד שהמשטרה הצליחה לעצור את השותפים, נעלם העורר ורק לאחר זמן רב נעצר באקראי בירושלים, כשהוא מציג עצמו בתחילה בשם בדוי.

לבקשת המדינה, הורה בית-המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, לאחר שמצא כי קיימות ראיות מספיקות.

בערר שבפניי נטען, כי התשתית הראייתית שהציגה התביעה אינה מספיקה למעצר. העורר לא זוהה על-ידי איש מן המעורבים בפרשה כמשתתף בשוד, הוא לא עומת עם עדים, וטענת האליבי שמסר, לפיה מזה שנה וחצי הוא שוהה בישיבה, לא נבדקה. לחילופין, העורר מבקש לקבוע לו חלופת-מעצר.

יש לדחות טענות אלה.

האישום נגד העורר מבוסס על עדויות שותפיו שהפעילו אותו ובהודעתו במשטרה הוא הודה כי הוא מכיר אותם. מכאן, ששאלת הזיהוי כלל אינה מתעוררת. אם נוסיף לעדויות האלו את היעלמותו של העורר ואת התנהלותו בשם בדוי, הרי וודאי שקיים סיכוי סביר להרשעתו על-יסוד ראיות אלה.

אף האליבי שמסר העורר הוא כללי ביותר. כשלעצמי, איני יודעת כיצד ניתן בכלל לבחון אותו. על-כל-פנים, בוודאי שאין הוא שקול כנגד העדויות החד-משמעיות, המפלילות את העורר.

העבירות שעבר העורר מקימות נגדו חזקת מסוכנות שלא נסתרה. בנוסף, לעורר הרשעות קודמות, ביניהן בעבירת שוד מזויין. בנסיבות אלו אין מקום לחלופת-מעצר.

הערר נדחה.