ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 5884/97
בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין
כבוד השופט א' מצא
כבוד השופטת ד' דורנר
העותר: סולימאן סולימאן בן עבאס
נ ג ד
המשיבים: 1. מדינת ישראל
(משיב פורמלי) 2. בית המשפט המחוזי בנצרת
עתירה למתן צו על-תנאי
בשם העותר: עו"ד איברהים סלימאן
פ ס ק - ד י ן
השופט א' מצא:
בשל השמטת הכנסות מדו"חות שהגיש לפקיד השומה הואשם העותר, לפני בית המשפט המחוזי, בעבירות לפי סעיף 220(1)+(5) לפקודת מס הכנסה ובעבירות לפי סעיף 415 לחוק העונשין. בפתח הדיון במשפטו הודה העותר בהשמטת ההכנסות מדו"חותיו, אך כפר בטענת המאשימה כי "בעשותו כמתואר לעיל" פעל "במזיד, במרמה בנסיבות מחמירות ומתוך כוונה להתחמק ממס". בעקבות תשובתו האמורה טען סניגורו של העותר כי על בית המשפט ליתן הכרעת-דין על יסוד העובדות בהן הודה וכי אין להתיר לתביעה להביא ראיות להוכחת הטענה בה כפר. בית המשפט דחה טענה זו והועיד את התיק לשמיעת ראיות.
בעתירתו, המופנית כנגד ההחלטה האמורה, מבקש העותר ליתן צו המורה לבית המשפט המחוזי להרשיעו, על יסוד העובדות בהן הודה, בעבירות לפי סעיף 217 לפקודת מס הכנסה, ולזכותו מן העבירות שיוחסו לו בכתב האישום. העותר מלין על החלטת בית המשפט להתיר לתביעה להביא ראיות לטענתה, כי השמיט הכנסות "במזיד, במרמה בנסיבות מחמירות ומתוך כוונה להתחמק ממס". בעתירה נטען כי הבאת ראיות נדרשת ומותרת רק להוכחתן של עובדות שתשובתו לאישומים הותירה אותן במחלוקת. במקרה הנדון - טוען העותר - מצויה בפני בית המשפט הודיה מלאה בכל העובדות. לדידו, הטענה בה כפר אינה טענה עובדתית נוספת, אלא מסקנה משפטית המוצעת לבית המשפט על-ידי התביעה על יסוד העובדות בהן הודה. הבאת ראיות, טוען העותר, תפר את זכותו למשפט הוגן ובכך תפגע בכבודו.
דין העתירה להידחות. לבד מהיותה חורגת מגדר סמכותו של בית המשפט הגבוה לצדק, כהגדרתה בסעיף 15(ד)(3) לחוק-יסוד: השפיטה, יש בעתירה משום ניסיון להשיג בדרך של "מעין-ערעור" על החלטת ביניים במשפט פלילי. גם העובדות והטענות, עליהן מושתתת העתירה, אינן מעמידות עילה להתערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק; ולא הרי פרשתו של העותר כהרי הפרשיות שאיזכר בעתירתו ושמהן קיווה להיבנות. הטענה, כי התרת הבאתן של ראיות תפר את זכותו של העותר למשפט הוגן, אינה מבוססת. בית המשפט המחוזי התייחס לטענות הסניגור בהחלטה מפורטת ומנומקת, ואם יבקש הסניגור להתנגד להבאת ראיות החורגות מגדרו של כתב האישום, חזקה שגם התנגדות זו תישקל על-ידי בית המשפט לגופה. ואין צריך לומר, שאם הכרעת בית המשפט בדינו לא תניח את דעתו של העותר, יהיה בידו להשיג - במסגרת ערעורו על ההכרעה - גם על החלטות הביניים שניתנו במהלך המשפט.
אשר על כן הננו מחליטים לדחות את העתירה.
ניתן היום, ז' בתשרי תשנ"ח (8.10.97).
המשנה לנשיא ש ו פ ט ש
ו פ ט ת
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
97058840.
F01