בש"פ 589/03 ארז סבג נ. מדינת ישראל

1.בית המשפט השלום בבאר שבע הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, בעקבות הגשתו של כתב אישום בו נטען כי הוא נמצא מחזיק בכ-3.57 גרם של סם מסוכן מסוג הירואין, שהיה מחולק ל-11 מנות. העורר הכחיש את גרסת המשיבה לפיה החזיק בסם, אולם בא כוחו הסכים במהלך הדיון בבית המשפט כי קיימת תשתית של ראיות נגד שולחו להוכחתה של העבירה שיוחסה לו – החזקת סם שלא לצריכה עצמית. לפיכך, ומאחר ומוסכם על הכול שהעובדות הנטענות בכתב האישום מקימות עילת מעצר, השאלה האחת אשר חייבה הכרעה היתה אם יש מקום לפנות לחלופת-מעצר ולהעדיפה על שלילת חירותו של העורר. כאמור, על שאלה זו השיב בית משפט השלום בשלילה, וערר שהגיש העורר לבית המשפט המחוזי - נדחה.

2.החזקתו של סם כשהוא מחולק למנות, יש בו כדי להצביע, לפחות לכאורה, על האפשרות שהמחזיק הינו סוחר בסם. אולם מאחר ומדובר בכמות סם שאינה גדולה במיוחד, צריך היה לתת את הדעת גם לאפשרות שהסם נועד לצריכה עצמית. דא עקא, שבחקירתו במשטרה ובשיחתו עם שירות המבחן, טען העורר שהוא אינו משתמש בסמים, ועל כן יש ממש בטענת המשיבה לפיה הסם שנתפס לא נועד לשימוש עצמי אלא להפצה. אכן, קיימת אפשרות נוספת, וכוונתי לכך שהעורר, מטעמים השמורים עמו, בחר שלא לחשוף את השימוש שהוא עושה בסם, ואפשרות זו אינה קלוטה מן האוויר, הואיל ומפיו של בא-כוח המשיבה למדתי כי בחודש אוקטובר 2002, נמצא העורר מחזיק בסם מסוכן מסוג חשיש, ובחקירתו הוא גם הודה שהוא משתמש זמן רב בסם זה. לאור זאת, ומאחר והחלטה בדבר שחרורו של נאשם לאחר שהוכחה בעניינו עילת מעצר, מותניית ביכולת בית המשפט לתת אמון בנאשם, תהיתי כיצד ניתן לתת אמון בעורר, כאשר הגרסאות הנשמעות מפיו בשאלת השימוש בסמים משתנות על פי צורכי הזמן והמקום.

מנגד ניצבת העובדה כי מדובר באדם צעיר (יליד שנת 1984), הנמצא בתחילת דרכו כבוגר, ונדמה כי לא יהא זה מופרז להניח שמעצרו לא ייטיב עמו. דברים אלה מקבלים משנה תוקף לנוכח האמור בתסקיר המעצר שהגיש שירות המבחן. זה האחרון התרשם כי אפשר שמעצרו של העורר עשוי להוות נקודת מפנה בחייו, ועל כן הוצע לשחררו לחלופת מעצר שתהיה מלווה בפיקוח. כנגד המלצה זו טען בא כוח המשיבה, כי החלופה המוצעת (פיקוחה של האם) אינה ראויה, הואיל והאם חטאה בעבר בעבירות אלימות. לעניין זה השיב בא כוח העורר, עו"ד בן נתן, כי אותה התנהגות אלימה התרחשה על רקע יחסים משפחתיים מעורערים, אך הסבר זה רחוק מלהניח את דעתי. עם זאת, הציע בא-כוח העורר במהלך הדיון, להטיל את מלאכת הפיקוח גם על אדם נוסף, מר קונייבסקי מריציו, הגר עם אשתו בבית אמו של העורר. להשקפתי, עשויים זה האחרון, אם יימצא מתאים, ביחד עם האם, למנוע את מסוכנתו של העורר בתקופה בה יתנהל משפטו, במיוחד כאשר לכל אלה יתלווה פיקוח של שירות המבחן.

לפיכך, אני מחליט לקבל את הערר ולהורות על שחרור העורר, אולם הדיון יחזור לבית משפט השלום, כדי שתיבחן התאמתו של מר קונייבסקי מריציו לפקח על תנועות העורר. אם זה לא יימצא מתאים לתפקיד, יהיה העורר רשאי להציע חלופה אחרת, ולאחר שזו תניח את דעתו של בית המשפט, מתבקשת השופטת המלומדת להוסיף ולקבוע את הערבויות הנוספות בהן יחוייב העורר כתנאי לשחרורו, ואלה ישולבו בפיקוח-מעצר של שרות המבחן.