בש"פ 589/12 מדינת ישראל נ. מחמד בכרי

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט שפירא ) במ"ת 29103-10-11 מיום 18.12012 בגדרה שוחררו המשיבים למעצר בית.

1.

נגד המשיבים הוגש כתב אישום מתוקן ל בית המשפט המחוזי חיפה המייחס להם עבירות של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: החוק ); פציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 344 בצירוף סעיף 335(א)(1) לחוק; חבלה במזיד לפי סעיף 413 ה בצירוף סעיף 29 לחוק; ונשיאת נשק והחזקתו שלא כדין לפי סעיף 144(א) ו-(ב) לחוק.

הנפשות הפועלות מתגוררות כולם בבענה. המשיב 2 הוא אביהם של משיבים 1 ו-3. עבדאללה בכרי (להלן: עבדאללה ), חסן בכרי (להלן: חסן ) ועלי בכרי (להלן: עלי ) (להלן: המתלוננים ) הם בני דודם של המשיבים 1 ו-3.

על פי המתואר בכתב האישום, בין המשיבים למתלוננים התגלע סכסוך אודות שימוש בחלקת קרקע בבענה. בתאריך 2.10.2011 הגיעו המשיבים ואחרים לאזור בית המתלוננים, כאשר המשיב 1 חמוש ברובה

16- M , אותו החזיק ללא רשות; משיב 2 היה מצויד בטורייה; ומשיב 3 והאחרים היו מצוידים במקלות. משיב 1 ירה באוויר מספר רב של קליעים, ובהמשך ירה בשניים מן המתלוננים. במקביל, תקפו המשיבים 2, 3 והאחרים את שלושת המתלוננים באמצעות המקלות, הטורייה ובאגרופים. לאחר שהמתלונן עלי נפגע ברגלו ונפל ארצה, תקפו המשיבים 2 ו-3 והאחרים את עלי והכוהו בראשו בראשו במקלות ובטוריה. כתוצאה ממעשי המשיבים נגרמו לעלי שבר ברגלו, פצע בראשו, וחבלות נוספות, והוא נזקק לניתוח ולאשפוז ממושך בבית החולים. לעבדאללה נגרם דימום בראש וחבלות נוספות; ולחסן נגרמו שני פצעים ברגל. בנוסף, אחד הקליעים שירה משיב 1 ניפץ את השמשה האחורית של רכב שנסע בסמוך למקום; קליע אחר שפשף את פניה של אמם של המתלוננים, וגרם לפצע ליד עינה; וקליע נוסף שנורה על ידי המשיב 1 פגע בבטנו של קטין שעבר בסמוך למקום האירוע, ופצע אותו. בעת שהמשיבים ברחו מהמקום ברכב, נורה קליע מהרובה והמשיב 1 נחבל ברגלו.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים. בהחלטתו מיום 9.11.2011 קבע בית המשפט המחוזי כי קיימת תשתית ראייתית המבססת לכאורה סיכוי של ממש להוכחת העובדות נשוא כתב האישום. עוד

נקבע, כי לאור חומרת העבירות, אשר בוצעו בשל סכסוך של מה בכך, ותוך שימוש בנשק חם, נשקפת מסוכנות מן המשיבים. עם זאת, הוסיף בית המשפט כי בנסיבות האירוע אפשר שמדובר היה בקטטה הדדית בה היו מעורבים אנשים רבים משני הצדדים, כאשר העדים מכל צד תומכים זה בגרסאות זה ומכחישים את גרסת הצד שכנגד; כי יש לקחת בחשבון סתירות מסוימות בין עדויות המתלוננים בנוגע לשאלה מי הכה את עלי בראשו ובאמצעות איזה כלי; כי מדובר במשיבים בעלי רקע נורמטיבי ככלל, וכפי הנראה מדובר במעשי אלימות הנובעים מקטטה הדדית. לאור האמור לעיל, סבר בית המשפט כי ניתן לאיין את מסוכנות המשיבים בחלופות מעצר בית רחוקות ממקום מגוריהם ובפיקוח של מפקחים ראויים, והורה על הכנת תסקיר.

3.

שירות המבחן עמד על נטייתו של המשיב 1 להתמודד עם מצבים טעונים באמצעים כוחניים, אולם התרשם כי הוא מסוגל לקבל סמכות ולפעול בהתאם להנחיות של גורמי חוק. עם זאת, חלופת המעצר שהוצעה על ידי המשיב 1 נבחנה ולא נמצאה מתאימה וסופו של דבר ששירות המבחן לא המליץ על שחרורו של המשיב 1. באשר למשיבים 2 ו- 3, העריך שירות המבחן כי הם יהיו מסוגלים לשמור על התנאים המגבילים שיוטלו עליהם, והמליץ על שחרורם לחלופת מעצר בכפר מנדא.

בהחלטתו מיום 14.12.2011, קבע בית המשפט כי חלופות המעצר שהוצעו לגבי משיבים 2 ו- 3 אינן ראויות, בשל קרבתן למקום ביצוע העבירה, ובשל עברו הפלילי של המפקח. בית המשפט

הורה על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים, תוך שימור זכותם להציע חלופות מעצר ראויות.

4.

המשיבים הגישו בקשה לעיון חוזר ובה הצעה לחלופת מעצר חדשה, ו בית המשפט הורה לשירות המבחן לבחון את החלופה. שירות המבחן הגיש תסקירים משלימים בהם המליץ לשחרר את שלושת

המשיבים לדירה שכורה בערערה בפיקוח שלושה ערבים אותם מצא כמתאימים.

ביום 16.1.2012 נחקרו הערבים המוצעים ב בית המשפט המחוזי, וביום 18.1.2012 קבע בית המשפט

כי התרשם שמדובר במפקחים אחראיים אשר הולמים את משימת הפיקוח. בית המשפט ציין בהחלטתו כי לקח בחשבון כי בהליך העיקרי כבר העידו כמעט כל העדים שאינם שוטרים. סופו של יום, הורה בית המשפט על שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר בתנאים כדלקמן:

(-)

מעצר בית מלא בדירה שהושכרה בערערה, בפיקוח אחד משלושת המפקחים שאושרו על ידי בית המשפט; תותר יציאתם של המשיבים בכל יום בין השעות 9:00 – 10:00 ובין השעות 16:00 – 17:00 לצורך "התאווררות", וזאת בלווית מפקח שאושר; המשיבים לא יצאו מתחומי הכפר ערערה ובכל מקרה לא יגיעו לקרבת בתים של עדי תביעה מיישוב מגוריהם.

(-)

הפקדת סכום של 10,000 ₪ על ידי כל אחד מן המשיבים, וחתימה על ההתחייבות עצמית בגובה 30,000 ₪. הסכום הכולל שיופקד ישמש כבטוחה לכל המשיבים.

(-)

כל אחד מן המפקחים יחתום על התחייבות עצמית בגובה 15,000 ₪.

(-)

המשיבים יתחייבו להתייצב לכל דיון שייקבע בעניינים בבית המשפט, ויתחייבו להימנע מיצירת כל קשר עם עדי תביעה שאינם שוטרים.

(-)

צו עיכוב יציאה מן הארץ.

(-)

פיקוח שירות המבחן לגבי משיב 1, למשך שישה חודשים, והשתתפו בקבוצה טיפולית.

5.

על כך נסב הערר שלפנינו בו הלינה המדינה על כך ש בית המשפט לא נתן משקל למסוכנות הרבה הנשקפת מהמשיבים, כפי שעולה מנסיבות כתב האישום. מנגד, תמכו המשיבים יתידותיהם בהחלטתו של בית משפט

קמא, והצביעו על כך שעד עתה נשמעו רק המתלוננים, והמשפט צפוי עוד להתארך. עוד נטען כי המתלוננים הם הצד המסוכן בפרשה, בעוד יש לראות את המשיבים כמי שהתגוננו מפניהם.

6.

אין חולק כי המעשים המיוחסים למשיבים, מעידים על מסוכנות. המשיבים הם שהגיעו חמושים למקום מגוריהם של המתלוננים, ולכאורה הם שיזמו את התקרית האלימה. תוצאות האירוע, שהסתיים בפציעתו של עובר אורח, מלמדות על כך שהמסוכנות אינה רק כלפי המתלוננים אלא גם לציבור ככלל. לכך יש להוסיף כי העוינות בין משפחת המשיבים למשפחת המתלוננים עדיין בשיאה, וטרם נעשתה סולחה בין המשפחות.

למרות זאת, ולא בלי לבטים, החלטתי שלא להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא, אשר בחן את החלופה המוצעת בכפר ערערה, הרחק מכפר בענה, ומצא כי יש בה כדי להקהות עוקצה של מסוכנות. לא כך לגבי המשיב 1 שהמעשים המיוחסים לו בכתב האישום חמורים במיוחד. המשיב 1 לא נרתע מלבצע ירי מכוון בעיבורה של עיר, ירי שסכנתו הפוטנציאלית רבה, סיכון שהתממש במקרה שבפנינו, בו נפגעו עוברי אורח תמימים. לכך יש להוסיף כי הנשק בו עשה המשיב 1 שימוש לא נתפס, מה שאך מגביר את מסוכנותו. למשיב 1 גם עבר פלילי, הכולל הרשעות בעבירות אלימות וסמים והוא אף נידון לשני מאסרים בגין הרשעותיו. לכן, אין לראותו כבעל "רקע נורמטיבי" כפי שנקבע על ידי בית משפט קמא, ואיני סבור כי יש בחלופה המוצעת כדי להקהות מסוכנותו.

בנסיבות אלה, אני סבור כי יש מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט

קמא, כך שהמשיב 1 יישאר במעצר עד תום ההליכים.

7.

סופו של דבר, שאני מקבל את הערר באופן חלקי לגבי המשיב 1 בלבד, כך שתתבטל החלטת בית משפט

קמא לגביו, והוא יישאר במעצר עד תום ההליכים. הערר לגבי המשיבים 2-3 נדחה והחלטת בית המשפט המחוזי לגביהם תישאר על כנה.