בש"פ 589/98 מדינת ישראל נ. מאיר כהן

1.זוהי בקשה תשיעית להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו1996-. חלק מן הבקשות נענו בהסכמת המשיב וחלקן בהחלטות מנומקות של שופטי בית משפט זה.

הבקשה היא חריגה ויוצאת דופן וכך גם הנסיבות.

המשיב מואשם ברצח, עבירה מן העבירות החמורות שבספר החוקים אם לא החמורה שבהן. השתלשלות הדברים בכל השאלות הרלוונטיות למעצרו של המשיב ולהארכת מעצרו מפורטת בהחלטות הקודמות שניתנו על ידי שופטי בית משפט זה. לפיכך, כל שנקבע בהחלטות הקודמות איננו צריך להיבדק מחדש ועלי לבדוק את השתלשלות הדברים מאז ההחלטה האחרונה. הבדיקה תיערך בשני מישורים: מהלך המשפט ומסוכנותו של המשיב.

2.ב15.10.96- הסתיימה פרשת התביעה.

ב8.1.97- נסתיימה פרשת ההגנה למעט עדות מומחה. מאז היו השתלשלויות שונות בעניין יצוגו של המשיב.

ב14.7.97- הופיע המשיב ועו"ד אבן ברי בשמו, שהצהיר, כי הנאשם מסר לו שהוא שכר את שירותיו של עו"ד זיו ועו"ד זיו מבקש 40 יום כדי ללמוד את החומר (כך עולה מהפרטיכל מאותו יום). לפיכך נדחה המשך המשפט לסיום ראיות הגנה, ליום 2.9.97.

ב2.9.97- ביקש הסניגור דחייה של חודש וחצי כדי להתכונן להגנת המשיב. יוער, אם אכן - כעולה מהפרטיכל - נשכרו שירותיו של עו"ד זיו עוד ביולי, לא ברור לשם מה היה צורך לבקש דחיית ישיבת ה2.9.97-.

ב7.10.97- התקיימה ישיבה וישיבה נוספת התקיימה ב28.10.97- שהחלה באיחור ניכר בשל הופעתו המאוחרת של הסניגור. העד המומחה מטעם ההגנה שהיה אמור להופיע.

ביום 11.1.98 , בישיבה בה נוכח הסניגור עו"ד זיו נקבעו דיונים ל25.1.98- ל1.2.98- ול8.2.98-.

ישיבה שנקבעה ל25.1.98- לחקירה נגדית של עדת תביעה, לא הופיע הסנגור ובית המשפט קבע כי ביום 1.2.98 תסתיים שמיעת הראיות וישמעו סיכומי התביעה.

באשר לישיבת ה8.2.98- ביקש הסניגור דחייה בגלל תיק אחר הקבוע לו בבית משפט אחר, ונענה.

כיום קבועים שלושה מועדים: 15.2.98, 22.2.98 ו8.3.98-, לסיום סיכומי התביעה ולסיכומי ההגנה.

עד כאן לעניין השתלשלות הדברים מאז נכנס עו"ד זיו לתמונה.

ברור מהאמור לעיל, שהמשפט לא הסתיים תוך פרק הזמן של הארכת המעצר הקודמת מטעמים הנעוצים בהגנה בלבד. במצב דברים זה לא עומדת למשיב הטענה כי המשפט מתמשך יתר על המידה ואין לו להלין אלא על עצמו.

4.בבקשה להארכה שביעית שהייתה בפני חברתי השופטת ד. דורנר הוארך המעצר כשהנימוק לכך הוא עבירות אלימות שבוצעו במהלך מעצרו של המשיב ושבהם הורשע וריצה עונש מאסר במהלך מעצרו. בכך ראתה השופטת מסוכנות יוצאת דופן של המשיב המצדיק את מעצרו השביעי. כך גם בהחלטת השופט מ. חשין בהארכה השמינית. חברתי השופטת דורנר נתנה דעתה לשתי הרשעות ומסתבר שכבר באותה עת, נגזר דינו של המשיב בשלושה משפטים שבשניים מהם בוצעו העבירות לפני העבירה הנוכחית ובאחד בוצעה העבירה בהיותו במעצר. בגין אותן עבירות נידון המשיב למעצר של 16 חודש אותו ריצה תוך תקופת מעצרו. בינתיים נפתח נגדו תיק נוסף שעניינו תקיפת שוטרים בזמן המעצר ותיק זה תלוי ועומד. מכאן שלפנינו אדם שבתקופת מעצרו בשל האשמה ברצח נדון למאסר בגין שלוש עבירות של אלימות שבעטיין נדון למאסר ותלוי נגדו תיק נוסף מאותו סוג. מקובלים עלי דברי השופט חשין בהחלטתו מיום 5.11.97 בהארכה השמינית:

"...המשיב הוכיח עצמו כאדם מסוכן עד-למאוד לפרט ולכלל. עברו מלא וגדוש בעבירות אלימות קשות, עבירות בגינן נדון לתקופות מאסר ממושכות בבית-הכלא. ואם אין די בכל אלה, הנה תוך כדי מעצרו הנוכחי הורשע בתקיפת עובד ציבור ונדון לשישה חודשי מאסר. כן נידון לשישה חודשי מאסר נוספים בגין עבירה שעבר קודם מעצרו."

בינתיים נוספו כאמור, עוד שתי הרשעות ועוד עשרה חודשי מאסר ותיק נוסף תלוי ועומד.

במצב דברים זה, ולא בלב קל, ולאור העובדה ששמיעת המשפט, לרבות הסיכומים, אמורה להסתיים ב8.3.98-, מחליטה אני להיענות לבקשה באופן שמעצרו של המשיב יוארך ב90- יום מיום 6.2.98 או עד למתן פסק הדין בעניינו, לפי המוקדם.