בש"פ 5896/10 מדינת ישראל נ. פלוני

א.

בקשה ראשונה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 19.8.10, בהתאם לסעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996, או עד למתן פסק הדין בת"פ 8282/09 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.

רקע

ב.

בחודש נובמבר 2009 הוגש נגד המשיב, יליד 1987, כתב אישום המייחס לו, בשבעה עשר אישומים נפרדים, עבירות רבות בנשק, ובהן קשירת קשר לביצוע פשע (סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977), סיוע לרכישה, החזקה, נשיאה, הובלה וסחר בנשק (סעיף 144(א),(ב),(ב1) לחוק), השמדת ראיה (סעיף 242 לחוק), והפרעה לשוטר במילוי תפקידו (סעיף 275 לחוק). מבלי להאריך אציין, כי כחוט השני עוברת רכישת נשק מסוגים שונים, בעיקר מתושבי שטחים (חברון) אך גם ישראל, וכן מכירת נשק, הכל בשנים 2009-2007. במקביל הוגשו כתבי אישום נגד עוד שלושה מעורבים באותה פרשה. עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים, שנשמעה במאוחד עם בקשות דומות בתיקים הקשורים, ומנגד הגישו המשיב והאחרים עתירות נגדיות להורות על שחרורם, בהעדר תעודת חיסיון ובהעדר רשימה מלאה של חומר חקירה. בהחלטה מיום 2.2.10 נמסר מהלך העניינים עד אז: כי למרות דיונים והחלטות שיפוטיות, בשל העובדה שהיקפו של חומר החקירה שאינו גלוי הוא עצום ורב, התעכבה הוצאת תעודת חיסיון והעברת רשימה מקיפה של חומר החקירה. הוסבר, כי ביום 26.1.10 הוצאה תעודת חיסיון, המחסה אף את רשימת חומר החקירה החסוי, ועניין זה נתקף על ידי ההגנה. הוסף, כי רשימת חומר החקירה שבידי ההגנה אינה מלאה, אף בלא להביא בחשבון את תעודת החיסיון. נוכח המחדלים, וכדי להחליט בשאלת המעצר, הוזמן תסקיר מבחן. בהחלטה מיום 21.2.10 נקבע, כי אכן הטלת חיסיון מוחלט על חומר החקירה החסוי, עד כדי חיסיון היקפו של החומר ומהותו, אינה עולה בקנה אחד עם הדין. באותו מועד הועבר לידי ההגנה חומר חקירה נוסף (עד אז הועברו רק הודעות המשיב והאחרים) וכן רשימה מעודכנת של חומר חקירה, והוגש חומר נוסף גם לעיון בית המשפט. עצם הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים נדחה בשל עיכובים אלה.

ג.

בהחלטה נוספת, מיום 2.3.10, נאמר כי התשתית הראייתית אינה במחלוקת, נוכח זאת שהחומר הגלוי כולל הודאות של המשיב וחבריו, אשר גם מפלילים זה את זה; וכי גם עילת המעצר אינה במחלוקת. לעניין המחדלים נאמר, כי אמנם רשימת חומר החקירה היתה חסרה ופרק זמן ארוך חלף עד לעדכונה, אך כי באותו מועד היא תוקנה והושלמה ועומדת בדרישות הפסיקה. לעניין חסיון הרשימה, נדרש בית המשפט לפסיקת בית משפט זה שאינה פוסלת על הסף פעולה זו, ועל כן הפנה את ההגנה להליך של עתירה להסרת חיסיון. בעניינו של המשיב נאמר, כי כתב האישום מתאר עסקאות נשק רבות, המתפרסות על גבי מספר שנים, עם סוחרי נשק בשטחי הרשות. צוין, כי שירות המבחן לא המליץ על שחרורו לחלופת מעצר. סוכם, כי מדובר בסוחר נשק פעיל, שלא ניתן לאיין את מסוכנותו בחלופה, והמשיב נעצר עד תום ההליכים. לא הוגש ערר על החלטה זו.

הבקשה והדיון

ד.

משלא הסתיים משפטו של המשיב, באה לפנינו בקשת המדינה להארכת מעצרו. נמסר, כי בתיק העיקרי קבועים שלושה מועדי הוכחות לחודש אוקטובר 2010. נמסר, כי מאז ההקראה בתיק העיקרי (בחודש דצמבר 2009) הוגשו מספר בקשות דחיה מטעם ההגנה, בין היתר בשל סוגיית חומר החקירה, חילופי ייצוג, ומו"מ בין הצדדים. נטען, כי המעשים המיוחסים למשיב מעידים על מסוכנות גבוהה לבטחון המדינה והציבור. הוזכר, כי אף שירות המבחן נמנע מהמלצה על שחרור לחלופת מעצר, ונתבקשה הארכת מעצרו של המשיב.

ה.

בדיון ציינה עו"ד חנאווי כי קבועות כיום שלוש ישיבות – ב-7, 14 ו-16 באוקטובר. הוטעם כי בקשות הדחיה – לאחר החלפת ייצוג והקשיים שתוארו – היו מטעם ההגנה; כי מסוכנות המשיב נלמדת ממעשיו החמורים על פני שנים רבות, והתסקיר מעצים זאת; ישנו גם חשש לשיבוש, שכן המעורבים הם קרובי משפחתו.

ו.

עו"ד ליטן טען למשיב, כי בפרשה נעצרו ארבעה, שניים משוחררים ושניים – הרוח החיה בפרשה (יוסף אבו סעלוק, להלן יוסף) והמשיב - עצורים; אך המשיב הוא שהביא להפללת יוסף ומשמש גם עד תביעה נגדו, והוא גם חולה – וכיצד יוכל, כך נטען, להביא לשיבוש? הוא כבר העיד נגד המעורבים מספר פעמים, ושימש אך כשוליה ליוסף. ניתן איפוא, כך נטען, לשחררו בתנאים ולמנוע אפליה.

ז.

עו"ד חנאווי השיבה, כי על פי החלטת בית המשפט המחוזי מ-2.3.10 אין הבחנה בין המשיב ליוסף; עוד צוין, כי אחד המעורבים האחרים אכן שוחרר (הודעה מיום 17.8.10) ואילו אחר נעצר עד תום ההליכים. עוד נאמר בדיון, מפי עו"ד חנאווי, כי ייעשה מאמץ לקידום המשפט.

הכרעה

ח.

עיינתי בתיק. ראשית, לא אוכל לקבל את טענת הסניגור המלומד כי המשיב היה שוליה בלבד. אכן בחלקים מסוימים של כתב האישום, בעיקר בראשיתו, היה חלקו משני, אך בחלקים אחרים הוא מילא לכאורה תפקיד משמעותי, ואף כי לא הגיע לדרגת יוסף אין לומר כי היה אך שוליה. נזכור כי עסקינן בשבעה עשר אישומים בעבירות נשק, בתקופה ממושכת, החומרה מדברת בעדה לעניין המסוכנות, שכן בכגון דא עלולה הכמות להפוך ל"איכות" (לא במובן חיובי) של "עוסק מקצועי" לאורך ימים. איני רואה איפוא אפליה כנטען אל מול יוסף. אשר לאבו ג'ודה, בית המשפט קמא הבחין בינו ליוסף ולמשיב ונימק זאת באופי ההשתתפות במעשים ובחלוף הזמן. על כן אין בכך אפליה כלפי המשיב, המצוי במדרג בין יוסף לאבו ג'ודה (קרוב יותר ליוסף, דומה). כאן המקום לציין, והדברים נאמרים בגדרי תוך תיק מעצר, כי הקורא את כתב האישום מתקשה במקרים לא מעטים לדעת מהו מקומם של ה"שחקנים" השונים, המבקשים עיסקות בנשק, ושאינם מי שלגביהם צוין מקומם (כגון חברון).

ט.

עיינתי בתסקיר, בו צוין בין השאר כי למשיב מחלה כרונית במערכת העיכול, וכי לא הורשע בפלילים עד הנה.

י.

נוכח המסוכנות הטבועה בסוג העבירות רואה אני להיעתר לבקשה. עם זאת, כיון ששמיעת ההוכחות טרם החלה, המועדים שנקבעו – שלושה מועדים באוקטובר – עלולים שלא להספיק. כדי למלא מצוות המחוקק באשר לסיום התיק יתבקש בית המשפט להוסיף ככל הנחוץ מועדים, והצדדים יפנו בהקדם לשופטת שבפניה נשמע התיק – לשריין מועדים נוספים עוד בהארכה זו. בנתון לכך מתקבלת הבקשה. אוסיף, כי אני יוצא מהנחה שהמשיב מקבל טיפול רפואי כנחוץ באשר למחלה ממנה הוא סובל.