בש"פ 5914/01 מדינת ישראל נ. נאסר וייסברוט

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות מין חמורות בבתו, הסובלת ממחלת נפש ומפיגור, וכן עבירה של הדחה בחקירה. ביום 6.11.00 הוגש כתב האישום נגד המשיב לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, וביום 16.1.01 תוקן כתב האישום בהסכמת הצדדים והוסף לו אישום נוסף בהדחה בעדות ובהטרדת עד בגין מעשים שאירעו לאחר הגשת כתב האישום. עם הגשת כתב האישום הגישה המדינה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. בהסכמת בא כוח המשיב, נעתר בית-המשפט לבקשה והורה על מעצרו עד לתום ההליכים נגדו, תוך שהוא מותיר למשיב את האפשרות לפנות בעיון חוזר לאחר עדותה של המתלוננת או לאחר שתוצע חלופת מעצר נאותה. עם תום תשעת חודשי המעצר מבקשת המדינה להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים.

בא כוחו של המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, התשתית הראייתית נגד המשיב התערערה לאחר שמיעת עדותה של המתלוננת. בא כוח המשיב הוסיף עוד כי המתלוננת נוהגת לבקר את המשיב במעצר ומשוחחת עמו והיא אף נכחה בכל הדיונים שהתנהלו במשפטו של המשיב. כן טען כי יתכן שההגנה תבקש להעידה פעם נוספת. בא כוח המשיב ציין כי נוכח מצב דברים זה אין המעצר משיג את מטרתו ככל שמדובר בהרחקת המשיב מהמתלוננת. הוא הציע, כחלופה למעצר, שהמשיב ישהה במעצר בית בקרית-אתא, הרחק ממקום מגורי משפחתו בדרום הארץ.

בא כוח המדינה הדגיש כי העבירות המיוחסות למשיב הן חמורות וקיים חשש כי אם ישוחרר הוא יסכן את בטחון הציבור, ובעיקר קיים חשש כי הוא ינסה להדיח את המתלוננת ועדים אחרים - חשש המתחזק נוכח ניסיונות ההדחה הקודמים של המשיב. עוד הוסיף וציין בא כוח המדינה כי קיימת בעייתיות במצב העניינים הקיים שבו המתלוננת מבקרת את המשיב במעצרו ואף משוחחת עמו באולם בית המשפט, וכי המדינה תשקול הטלת הגבלות על מפגשים אלה, במיוחד נוכח האפשרות כי ההגנה תבקש לחזור ולהעיד את המתלוננת.

שקלתי את טענות הצדדים ומסקנתי היא כי דין הבקשה להתקבל.

לא ראיתי להתייחס, במסגרת הליך זה, לטענות בא כוח המשיב שעניינן בתשתית הראייתית הקיימת נגד המשיב והכרסום שחל לכאורה בתשתית זו. ההליך המתאים להעלאת טענות מעין אלו הוא במסגרת בקשה לעיון חוזר בהחלטה לעצור את המשיב עד תום ההליכים. העבירות המיוחסות למשיב חמורות ביותר, והחשש מפני מסוכנותו ומפני השפעתו האפשרית על עדים במשפטו אך מתחזק בהתחשב בכך שלמשיב מיוחסות עבירות של הדחה בחקירה, הדחה בעדות והטרדת עד הקשורות להליך המשפטי המתנהל נגדו כעת - עבירות שנעברו, על פי הנטען, הן בסמוך לפני הגשת כתב האישום והן לאחר הגשתו. העובדה כי היותו של המשיב במעצר לא מנעה ממנו לנהוג כפי שנהג, בוודאי שאין בה כדי להצדיק הסרת ההגבלות המוטלות על המשיב ולהקל עליו לקיים מגעים עם עדים בהיותו בתנאים של חלופה למעצר, אלא לכל היותר יכולה היא לשמש נימוק ליתר הקפדה על ההגבלות החלות על המשיב בעניין זה.

כעולה מהבקשה, פרשת התביעה במשפטו של המשיב הסתיימה ופרשת ההגנה צפויה להישמע בשני מועדים הקבועים לחודש אוקטובר ולחודש נובמבר. אם בכל זאת התלבטתי באשר לבקשה זו הרי זה כיוון שנראה כי משפטו של המשיב אינו צפוי להסתיים בתוך תקופת ההארכה המבוקשת. בא כוח המשיב הודיעני בעת הדיון כי אינו רואה סיכוי להקדים את המשך השמיעה נוכח יומנו העמוס של בית המשפט. על אף האמור, בהתחשב בכך שניתן יהיה לסיים את משפטו של המשיב מיד לאחר תום תקופת ההארכה המבוקשת, ובהתחשב בסיכון הנשקף מהמשיב הן למתלוננת והן לתקינותו של ההליך השיפוטי, הגעתי למסקנה שאין להסתפק בעניינו של המשיב בחלופה למעצר.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת; אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים או עד למתן פסק דין בת"פ 969/00, לפי המוקדם.