בש"פ 5922/00 אוסאמה מרזוק נ. מדינת ישראל

נגד העורר הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בחיפה בו הואשם בביצוע עבירות של מעשה סדום בנסיבות מחמירות, עבירות של מעשים מגונים בנסיבות מחמירות וכן עבירת איומים; עקב מעשים שלפי הנטען ביצע בקטין בן 13. על פי כתב האישום, אסף העורר את הקטין אל רכבו ב"טרמפ", ולאחר מכן עצר את הרכב בחורשה ותוך שהוא מאיים על הקטין בסכין - הורה לקטין להתפשט וכן התפשט בעצמו, וביצע בגופו את המעשים החמורים המתוארים בפירוט בכתב האישום. לאחר מכן הורה לקטין לשוב לביתו ואיים עליו כי אם יספר על המקרה "יקרע אותו לגזרים באמצעות סכין".

עם הגשת כתב האישום נתבקש מעצרו של העורר עד לתום ההליכים. בית המשפט המחוזי (השופט י' גריל) בהחלטה מפורטת ומנומקת נעתר לבקשה לאחר שקבע כי שוכנע שיש בידי התביעה ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לעורר, וכי קיימת עילת מעצר נגד העורר.

בטרם החליט בשאלת המעצר הורה בית המשפט על המצאת תסקיר מעצר בענינו של העורר, כדי לבחון אפשרות של חלופת מעצר. תסקיר המעצר שנתקבל קבע כי קיימת מסוכנות מצד העורר לביצוע עבירות דומות אם ישוחרר ולכן נמנע מלהמליץ על חלופת מעצר. לאחר קבלת התסקיר ציווה בית המשפט על מעצר כאמור.

כנגד החלטה זו הוגש הערר.

בעת הדיון בפניי הודיע בא-כוח העורר כי אינו כופר בקיומן של ראיות לכאורה ובקיומה של עילת מעצר. עיקר טענותיו הופנו כנגד תסקיר המבחן שעליו הסתמך השופט קמא בדחותו את האפשרות לחלופת מעצר. הסניגור קבל על כך שקצין המבחן הסתפק בפגישה אחת בכלא עם מרשו ולא ברר ברצינות מספקת את האפשרויות לחלופה למעצר. מטעם זה ביקש הסניגור כי האפשרות של חלופה תיבדק מחדש.

לאחר ששקלתי את טענותיו של הסניגור לא ראיתי כי יש מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.

העבירות המיוחסות לעורר מקימות חזקת מסוכנות. ביצוע עבירת מין כה חמורה בקטין מצביע על המסוכנות לציבור הנשקפת ממבצעה, על אחת כמה וכמה כך כאשר קורבן העבירה הוא קטין שהזדמן לעורר בדרכו והוא לא היסס לפגוע בו ואף לאיים עליו בסכין כי יעשה בו שפטים אם יספר על הקורות אותו.

השאלה אם יש בחלופה כדי להבטיח מפני מסוכנותו לציבור של הנאשם תלויה במכלול הנסיבות הנוגעות הן לעבירה והן לעבריין. אמנם בכל מקרה בית המשפט אינו פטור מלבחון אפשרות של חלופה בטרם יחליט על מעצר; אך בסוג העבירות שיוחסו לעורר ובנסיבות ביצוען ניתן למצוא חלופה מתאימה שיהיה בה כדי להשיג את מטרת המעצר רק במקרים מיוחדים ויוצאי דופן. (ראו החלטת השופט מצא בבש"פ 266/98 אבו ליל נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). בעניינו של העורר התרשם שרות המבחן כי אישיותו של העורר, התנהגותו ובין היתר גם התכחשותו למעורבות בפלילים בעבר, מצביעים על כך שלא הופרכה חזקת המסוכנות שלכאורה נשקפת ממנו.

על רקע הפרטים המפורטים בתסקיר המבחן ובהתחשב במעשים המיוחסים לעורר ובנסיבות ביצועם צדק בית המשפט קמא בקובעו כי אין ניתן להסתפק בחלופה למעצרו של העורר.

אשר על כן הערר נדחה.