בש"פ 5922/10פלוני נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (סגן הנשיא צבן) מיום 8.8.10 בתיק עמ"ת 13549-08-10, בה הוחלט על מניעת מפגש עם עורך דין בהתאם לסעיף 35(ד) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו-1996.

רקע

ב.

העורר, תושב ירושלים יליד 1961, נעצר לפנות בוקר 30.7.10 לצרכי חקירה, בחשד להשתייכות בהתאגדות בלתי-חוקית, עבירה לפי סעיף 85(א) לתקנות ההגנה (שעת חירום) 1945. מאז מעצרו ועד היום, לא פגש העורר את עורך דינו.

הליכים קודמים - הארכת המעצר

ג.

בית משפט השלום (השופט ארנברג) האריך את מעצר העורר עד ליום 31.7.10, עד שעתיים מצאת השבת, בכפוף להמצאת אישור על-ידי המשיבה כי העורר מאושפז בבית חולים. העורר הועבר לצורך בדיקה פסיכיאטרית לבית החולים "הדסה" עין כרם, כדי לבחון כשירות נפשית לפני מעצר, שכן כנטען, סבל מבעיות של בריאות הנפש. מגליון השחרור של העורר מבית החולים עולה, כי למשיב רקע של אשפוז פסיכיאטרי (אשפוז ב-1998), וכי כיום הוא במעקב בתחנת בריאות הנפש. נאמר כי אין מניעה להמשך המעצר אך נדרשת שמירה מחשש לאבדנות, וכן נתבקשו מתן תרופות קבועות והמשך בירור בתחנה הרפואית בה הוא מצוי במעקב.

ד.

ביום 31.7.10 החליט בית משפט השלום (השופט דראל) על הארכת מעצרו של העורר בשבעה ימים עד ליום 6.8.10, תוך שציין כי במצב הדברים הרגיל היה מקום להפנות את העורר לבדיקה בטרם הארכת מעצרו, אך נוכח החשדות המיוחסים לעורר וטיבם ובהתחשב בהערכת בית החולים לפיה אין מניעה לעצרו, הורה להאריך את מעצרו כאמור. על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט המחוזי.

ה.

בערר נטען, כי שגה בית משפט השלום בכך שהורה על המשך מעצרו של העורר חרף מצבו הנפשי המורכב. עוד נטען, כי היה מקום להורות על מעצרו רק עד מועד פקיעתה של מניעת מפגש העורר עם סניגורו. נטען עוד, כי היה צורך להפנות את העורר לקבלת חוות דעת פסיכיאטרית נוספת ומקיפה יותר, שתיעשה על-ידי הפסיכיאטר המחוזי. בית המשפט המחוזי קבע, כי יש בחומר שהוגש לפניו כדי לבסס חשד סביר לביצוע העבירה בה נחשד העורר. כן נקבע, כי נוכח חומרת העבירה קמה עילת מסוכנות, וכן כי שחרור העורר בשלב זה של החקירה עלול להוביל לשיבושה. משכך, נדחה הערר. עם זאת הודגש, כי קיימת מודעות למצבו הנפשי של העורר, וכי בהתאם לכך האריך בית משפט השלום את מעצר החשוד בשבעה ימים תחת העשרה שנתבקשו, וזאת כדי לאפשר מעקב מקרוב, בין היתר, אחר הטיפול הרפואי לו הוא זוכה. בנוסף, ניתנה הנחיה להעביר לעורר טופס ויתור על סודיות רפואית, כדי שבא כוחו יוכל לבחון את מצבו הרפואי, וככל שיתעורר הצורך, לפנות בשנית לבית המשפט. כן נתבקש רופא בית המעצר לבדוק אם מקבל העורר תרופות כראוי וגם לשחררו מכבילה.

ו.

על החלטה זו הוגש ערר, והוא נשמע בפני ביום 4.8.10 (תיק בש"פ 5834/10). בערר טען בא כוח העורר, כי אין להבחין בין עציר "רגיל" לעציר "ביטחוני", נטען כי עקב מצבו הנפשי יש להורות על שחרורו ולמצער, על בדיקתו על-ידי הפסיכיאטר המחוזי. יצוין, כי לא הוגש ערר באותו שלב על מניעת המפגש. באת כוח המדינה הציגה תיעוד רפואי לפיו מצבו תקין והוא ברמיסיה טובה וכי האיזון בין פעולות החקירה מחייב המשך מעצר מזה ודחיית הבקשה לבדיקה נוספת מזה. לאחר מכן התקיים שיג ושיח עם גורמי הביטחון, ואף נערכה שיחה עם העורר עצמו, בה אמר כי הוא חש בטוב והכחיש את המיוחס לו. יצוין, כי בדיון הודיעה באת כוח המדינה כי תתבקש הארכה

למניעת מפגש.

ז.

בהחלטתי, שניתנה ב-4.8.10, לא ראיתי מקום להיעתר לערר במובן צרכי החקירה. יחד עם זאת ציינתי:

"חרף זאת סבורני, כי למען הסדר הטוב, במקרה שמדובר בו ב"כפל קושי", קרי, מניעת פגישה וגם נושא בריאות הנפש, ראוי כי גורמי החקירה יערבו את הפסיכיאטר המחוזי (שממילא עשוי להידרש, אם תהא העמדה לדין, לטענות לפי סעיף 15 לחוק טיפול בחולי נפש)...

על כן בנסיבות דנא, ככל שתהא תלונה בהמשך מצד העורר - בעודו מנוע פגישה - בנושא פסיכיאטרי, ומבלי לפגוע כל עיקר ברופא שבדק אותו מטעם בית המעצר או בבית החולים, יש לדעתי מקום לבדיקתו אף על-ידי הפסיכיאטר המחוזי או מי מטעמו; זאת, כאמור, בשל הנסיבות המיוחדות של "לחץ נפשי" אפשרי בהיותו מנוע פגישה בנוסף לנושא הפסיכיאטרי...

ולבסוף, אציין במבט צופה פני עתיד, אף כי נושא מניעת הפגישה אינו עניין הערר, לגבי היחס בין המעצר – שהוא נשוא הערר - למניעת הפגישה, כי הנושא נדון בבש"פ 1144/06 אבו חשיש זיאד נ' מדינת ישראל (לא פורסם), וראו במיוחד פסקאות סעיף ח'-ט'."

הליכים קודמים - מניעת המפגש

ח.

עם מעצר העורר ניתנה החלטה על-ידי הממונה על החקירה בשירותי הבטחון, מכוח סמכותו לפי סעיף 35 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו-1996, בדבר מניעת מפגש עם עורך דין וזאת לתקופה של ארבעה ימים. ביום 2.8.10 החליט הממונה על הארכת מניעת המפגש ביומיים נוספים, קרי, עד יום 4.8.10. ההחלטות נומקו בכך שהפגישה עשויה לסכל מעצר חשודים נוספים ולגרום לשיבוש חקירה. על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט המחוזי.

ט.

ביום 3.8.10 החליט בית המשפט המחוזי בירושלים (הנשיאה ארד) בתיק ענ"מ 7049-08-10, שלא להיעתר לערר, נוכח החומר שהונח על ידי המשיבה בפני בית המשפט. עם זאת הודגש, כי יש ליתן את הדעת למצבו הרפואי של העורר ולהעניק לו את הטיפול הרפואי הנדרש.

י.

בקשה נוספת להארכת מעצר העורר הוגשה לבית המשפט המחוזי. ביום 8.8.10 כאמור, החליט בית המשפט המחוזי (סגן הנשיא צבן) להיעתר לבקשה, ולפיכך האריך את מניעת המפגש עד ליום 12.8.10 שעה 23:59. בית המשפט הדגיש, כי ההחלטה התקבלה נוכח דו"ח מידע חסוי מקיף שהוגש לעיונו, וממנו עלו עילות המצדיקות המשך מניעת המפגש, בדגש על מניעה וסיכול. יחד עם זאת, שוב הופנו גורמי החקירה להחלטות הקודמות לעניין מצבו הרפואי של העורר. על החלטה זו הוגש הערר הנוכחי.

הערר והדיון

י"א.

בערר הנוכחי נטען, כי נימוקי מניעת המפגש שהיו טובים לכאורה בראשית ההליכים נגד העורר אינם יכולים לעמוד עוד. נאמר, כי מניעת המפגש משמשת במשתמע כאמצעי חקירה נגד העורר, ואיננה מידתית בהינתן נסיבותיו האישיות, בדגש על מצבו הרפואי. עוד נטען, כי הזכות להיוועץ בעורך דין היא זכות חוקתית, ולא ניתן לכך המשקל הראוי בהחלטת בית המשפט קמא. כן נטען, כי קיים שיהוי בפעולות החקירה של המשיבה ואין לגלגלו לפתחו של העורר.

י"ב.

בדיון טען עורך הדין יחיא כי החקירה תחת מניעת פגישה עשויה להתנהל בעצלתיים, וכי תקופת המניעה מוגזמת ואינה מתחשבת באינטרס של החשוד, מה גם שמדובר באדם הסובל ממחלת נפש, שגם אינו יודע על מה הוא עצור. נתבקש קיצור הצו או ביטולו.

י"ג.

עורך הדין הלמן טען למדינה כי העורר חשוד בפעילות צבאית חמורה ועילות המעצר על פי דין מתקיימות, ויתכן שתתבקש הארכת המניעה. לשאלתי נעניתי כי העורר מקבל תרופות ומצוי בטיפול קבוע, ונפגש גם בעובדת סוציאלית.

י"ד.

בדיון בהסכמה במעמד צד אחד הוצג לפני דיווח באשר לפעולות החקירה שנערכו והעתידות להיערך, וכן חומר החקירה שנאסף עד כה. כן קוים שיג ושיח עם נציגי גורמי הביטחון.

הכרעה

ט"ו.

כמותי כסגן הנשיא בבית המשפט המחוזי, התרשמתי כי מתקיימות עילות המניעה שבדין, קרי, החשש משיבוש מעצר של אחרים, משיבוש החקירה או מסיכול עבירות – וזאת כמובן בלא פגיעה חלילה בבא כוחו של העורר. אשר לקצב החקירה, למדתי גם כי החקירה אינה שוקטת על שמריה, וכי הצטבר עד כה חומר חקירה רב. בשונה מן העובדות שבפרשת בש"פ 5543/10 פרלמן נ' מדינת ישראל

(לא פורסם), שאליה הפנה בא כוחו המלומד של העורר, איני סבור כי הגיע לעת הזאת השלב בו נדחים שיקולי טובת החקירה. המדובר בחקירה משמעותית שיש בה נחיצות מטעמי בטחון המדינה.

ט"ז.

ועם זאת, נוכח מצבו הפסיכיאטרי הבסיסי של העורר, ביקשתי – ראשית – כי המעקב לגביו על-ידי רופא יהא רצוף, ולרבות בדיקתו היום ללא שיהוי.

י"ז.

שנית, הדעת נותנת כי אדם בעל רקע פסיכיאטרי רגיש למצבי מעצר וחקירה, ובלא שאטע מסמרות – והגם שבשיחה עם העורר בדיון קודם התרשמתי לטובה ממצבו, וגם כי יודע הוא על מה הוא נחקר – ראוי לעשות מאמץ לקדם את החקירה ככל הניתן, לרבות לעניין תקופת המניעה.

י"ח.

בנתון לאמור איני נעתר לערר.