בש"פ 5925/00 יחיא שרבתי נ. מדינת ישראל

כנגד העורר הוגש כתב אישום בו הואשם בכך שביום 13.7.2000 בשעה 4.30 בבוקר ירו הוא ואחיו על כוח משטרתי לבוש בגדים אזרחיים שהגיע לקרבת בית המשפחה, משום שסברו שהשוטרים הם בני משפחה אחרת, עמה היו מסוכסכים, שבאו לתקוף אותם. על פי הנטען בכתב האישום העורר מילא אקדח שהחזיקה המשפחה שלא כדין בקליעים, והגיש אותו לאחיו, וזה ירה על השוטרים כעשרים וחמש יריות.

עם הגשת כתב האישום פנתה המשיבה לבית המשפט המחוזי בירושלים, וביקשה את מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בית המשפט (השופט י' עדיאל) לא קיבל את עמדת המשיבה לפיה יש לעצור את העורר עד תום ההליכים, וחלף זאת קבע, כי העורר ישוחרר בתנאים מגבילים. הטעם המרכזי לכך היה סכסוך משפחות שהיה הרקע לאירוע נשוא כתב האישום: בין משפחת העורר למשפחתת בן-דודו של העורר, פאייק, התגלע סכסוך, אשר הדרדר לסדרה של מעשים אלימים מצד שני הצדדים. כעשר שעות לפני האירוע נשוא כתב האישום התרחש אירוע בו ירה אחיו של העורר אל עבר אביו של פאייק, ופגע בו. כתוצאה מכך חששו בני משפחת העורר מנקמה, ולכן התבצרה כל משפחת העורר בבית ואף הציבה שמירה על הגג. כאשר הגיעו השוטרים באמצע הלילה, סברו העורר ואחיו, כי המדובר בבני משפחת פאייק, ונוכח פחדם פתחו באש.

רקע זה הביא לכך שבית המשפט קמא סבר, כי אין מקום למעצר, וכי ניתן להסתפק בחלופה. בהחלטתו לעניין ה חלופה קבע השופט קמא:

"מסוכנותו של המשיב כפי שהיא עולה מנסיבות האירוע, הנה נקודתית, ואין בה כדי לסכן את הציבור כולו, אלא רק את בני משפחת פאייק, וגם זאת רק בנסיבות מיוחדות כפי שאירע במקרה זה.

... בהתנהגותו של המשיב קיימים אלמנטים חזקים של הגנה עצמית, שגם אם אין בהם להעמיד למשיב הגנה מפני הרשעה, יש בהם כדי להקטין באופן משמעותי את הסיכון הנשקף ממנו לציבור, או גם למשפחת פאייק בלבד, אם ישוחרר. ... הסיכון הטמון בהתנהגותו של המשיב הוא סיכון פסיבי, העשוי לבוא לידי ביטוי בעיקר אם המשיב יותקף."

בית המשפט קבע את התנאים הבאים לשחרורו של העורר: העורר ישהה במעצר בית מלא, יפקיד ערבות כספית בסך 25,000 ש"ח, יחתום על ערבות עצמית וערבות של שני צדדים שלישיים בסך 75,000 ש"ח, יציאתו של העורר מן הארץ תעוכב, לא יצור כל קשר עם בני משפחת פאייק ויתייצב שלוש פעמים בשבוע בתחנה של משטרת ירושלים.

בערר שבפניי טען בא-כוחו של העורר, כי בהתחשב בנסיבותיו המיוחדות של האירוע, לא היה מקום להגביל בצורה כה חמורה את חופש התנועה של העורר. הוא ציין, כי העורר הגיש תלונות למשטרה על אירועים קודמים שהתרחשו במסגרת הסכסוך בין הצדדים, אך המשטרה לא פעלה בעניין. הוא הוסיף עוד, כי לאור קביעות בית המשפט קמא, שנזכרו לעיל, וכן נוכח העובדה שנערכה "עטווה" בין המשפחות שתוצאתה הפסקת אש, הסיכון מן העורר, שממילא היה קיים רק כלפי בני משפחת פאייק, כבר אינו קיים במידה המצדיקה מעצר בית מלא.

בא-כוח המשיבה הדגיש את חומרת האירוע בו נורו עשרות קליעים אל עבר אנשי משטרה, אף שאלה לא עשו כל פעולה תוקפנית כלפי העורר ואחיו וזאת רק משום שהעורר ואחיו דימו כי הם צפויים להתקפה.

בחנתי את טענות הצדדים, והגעתי למסקנה, כי דין הערר להתקבל, בחלקו. אכן, האירוע בו מואשם העורר הוא אירוע חמור, אך יש לזכור, כי לעורר עבר נקי, והוא נקלע לאירוע, בלשונו של בית משפט קמא, "במידה רבה שלא באשמתו", ולאחר שחש מצוקה וחשש המתבטאים בתלונות שהגיש למשטרה. נוכח כל אלה, אני סבורה, כי ניתן להסתפק בכך שהעורר ישהה במעצר בית בכל יום החל מן השעה 19.00 ועד לשעה 7.00 למחרת. ההגבלות הנוספות שהוטלו על העורר יעמדו בעינן.