ע"א 5932/97 פולן בע"מ נ. צנה בע"מ

1.חברת ידיעות אחרונות בע"מ (להלן - החברה) מנוהלת, מאז שנת 1960, על ידי דירקטוריון בן שני חברים. תקנה 7 לתקנון החברה, כפי שנתקבלה באותה שנה, קבעה כי מנהל אחד ימונה על ידי בעלי מניות יסוד א', ומנהל שני ימונה על ידי בעלי מניות יסוד ב'.

מבקש 2, ארנון מוזס (להלן - ארנון), מכהן מאז שנת 1987 כמנהל בחברה מטעם בעלי מניות יסוד א'. בסוף שנת 1993 הצטרפה אליו משיבה 9, מרים נופך-מוזס (להלן - מרים), שנבחרה כמנהלת מטעם בעלי מניות יסוד ב'.

2.בפסק-דין שניתן ביום 25.6.97 בה"פ 2113/94 קבע בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת מ' רובינשטיין) כי עניני החברה מתנהלים בדרך המקפחת את קבוצת המיעוט של בעלי מניות היסוד. לאור זאת החליט בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו הקבועה בסעיף 235 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג1983-, ולתקן את תקנון החברה בדרך שתסיר את הקיפוח. בית המשפט, אשר הדריך את עצמו במידת הזהירות, נמנע מלהתערב בהוראות מסמכי היסוד של החברה הקובעות את כוח ההצבעה שבידי בעלי המניות השונים, והסתפק בשינוי ההוראות הנוגעות בהשתתפות בעלי מניות המיעוט בישיבות הדירקטוריון. תקנה 7, בנוסח שהיה קיים בפני בית המשפט, בוטלה והוחלפה על ידי בית המשפט בתקנה חדשה. עיקרו של השינוי מתבטא בהגדלת מספר החברים של דירקטוריון החברה משניים לחמישה. על פי התקנה החדשה, בחירת המנהלים לא תתבצע, כפי שהיה עד כה, בשתי אסיפות (אחת של בעלי מניות יסוד א' והשניה של בעלי מניות יסוד ב'), אלא בחמש אסיפות, כל אחת בהשתתפות חברי אחד מחמשת "בתי האב" של משפחת מוזס, שיבחרו מנהל אחד מטעמם. בדרך זו ביקש בית המשפט לשתף את מיעוט בעלי מניות היסוד בידיעה על הנעשה בחברה, ולתת בידם אפשרות להשפיע, באמצעות השמעת דעתם בישיבות הדירקטוריון, על ניהול החברה. עם זאת, וכדי לשמר את יכולת ההכרעה בדירקטוריון של רוב בעלי מניות היסוד, נמנע בית המשפט מלהעניק לכל אחד מחמשת הדירקטורים כוח הצבעה שווה. תקנת-משנה 7(ז), כפי שנוסחה על ידי בית המשפט, מורה כי כל דירקטור יצביע "על פי מספר מניות היסוד מסוג א' או ב' ביחד אשר בידי בית האב המיוצג על ידי הדירקטור".

3.ארנון, שניהל עד כה את החברה יחד עם מרים ללא התערבות גורמים נוספים, אינו משלים עם פסק-הדין המגדיל את מספר חברי הדירקטוריון. לפיכך, הוא הגיש עליו, יחד עם חברת פולן בע"מ שבשליטתו, ערעור לבית משפט זה (ע"א 5932/97). בבקשתם המונחת לפני מבקשים ארנון וחברת פולן לעכב את ביצוע פסק-הדין עד להכרעה בערעורם. לבקשה זו הצטרפו גם חלק מהמשיבים, ובתוכם מרים. לעומתם, מתנגדים לבקשה המשיבים 6-3 (לאה יודקובסקי, אסתר יודקובסקי-ליבר, עודד מוזס ותמי מוזס-בורוביץ). משיבים אלה, הנמנים על מיעוט בעלי מניות היסוד, טוענים כי אין כל מקום להשהות את התכנסות הדירקטוריון במתכונת המורחבת כפי שנקבעה בפסק-הדין של בית המשפט המחוזי.

4.לאחר עיון בבקשה ובתגובות מצד לצד הגעתי לכלל מסקנה כי המבקשים לא הצליחו להרים את הנטל הנדרש לשם עיכוב ביצועו של פסק-הדין. כדי להצליח בבקשה שכזו לא די למבקשים להצביע על הטעות הקיימת, לדעתם, בפסק-הדין נשוא הערעור. אף אין די בכך שביצוע פסק-הדין עלול להסב למבקשים או לאחרים נזק כזה או אחר. גם הטענה כי פסק הדין פוגע בזכויות קניניות עדיין אינה עילה לעיכוב ביצועו. עד שבית המשפט יאות לסטות מהוראת תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, המורה כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע פסק-הדין, נדרשת הוכחתו של נזק שאינו ניתן לתיקון, העולה בחומרתו או בהיקפו על הנזק שייגרם לצד שכנגד כתוצאה מאי ביצועו המיידי של פסק הדין (ראו זוסמן, סדרי הדין האזרחי , מהדורה שביעית - 1995, 861-859).

הדירקטוריון המורחב, אשר יפעל במתכונת עליה הורה בית המשפט המחוזי, יהיה מנוע לקבל החלטות שאינן לרוחם של רוב בעלי מניות היסוד, ומבחינה זאת לא עלול ביצועו של פסק-הדין להסב למבקשים וליתר רוב בעלי מניות היסוד כל נזק. מהו, אם כן, הנזק לו טוענים המבקשים? לטענתם, שיתוף קבוצת המיעוט בדירקטוריון החברה יסב לחברה נזק בלתי הפיך כפול: ראשית, הדירקטוריון, שפעל עד כה בצורה יעילה ועניינית, יאלץ להעסיק את עצמו במאבקים הקשים הניטשים בין קבוצת הרוב לבין קבוצת המיעוט; שנית, הדירקטורים שייבחרו על ידי המיעוט עלולים לחשוף סודות עסקיים של החברה למתחריה, ולחבל בכך קשות בהצלחתה העיסקית.

אולם, כדי שבית המשפט יאות לעכב ביצועו של פסק דין על בסיס טענות כאלה, נדרשת הוכחה ברורה, על יסוד תשתית ראייתית של ממש, לא רק בדבר קיום הנזק, אלא גם בדבר חומרת פגיעתו בחברה. המבקשים לא עמדו בנטל זה. הטענה בדבר שיתוק הדירקטוריון אינה יותר מאשר השערה, והיא מנוגדת לציפייתו של בית המשפט המחוזי כי דוקא הגדלת הדירקטוריון תביא ל"שיתוף פורה יותר בין בעלי מניות היסוד של החברה המשפחתית הנ"ל בעתיד" (עמ' 140 לפסק-הדין). החשש לחשיפת סודות עסקיים לא הוכח גם הוא. העובדה, שמשיב 5 (עודד מוזס) גילה נתון עסקי בודד של החברה בתצהיר שהגיש לבית המשפט, עדיין אינה מלמדת על כוונתו לגלות סודות מסחריים למתחרים. אין לשכוח כי משיב 5, כמו יתר המשתייכים לקבוצת המיעוט של בעלי מניות היסוד, מחזיק בנתח לא מבוטל מכלל המניות בחברה, ולכן נדרשות ראיות כבדות משקל כדי להביא למסקנה, הנוגדת את השכל הישר, כי דווקא הוא מעוניין לפגוע בחברה.

נראה כי חששותיהם הנזכרים של המבקשים אינם נראים, אף בעיניהם, כבדים במיוחד. הדעת נותנת כי אחרת לא היו המבקשים מסכימים בסיכומיהם בבית המשפט המחוזי - אף לא כטענה חלופית - להגדלת הדירקטוריון לחמישה חברים תוך מתן יצוג לכל בתי האב (ראו סעיף 627 ואילך ועמ' 158 לסיכומיהם, ועמ' 69 לפסק-הדין). יתירה מכך, גם בהודעת הערעור אין המבקשים (המערערים שם) מעלים כל טענה בדבר החבלה בעבודת הדירקטוריון או בענין גילוי הסודות העסקיים. מכיוון שכך, אפילו יש ממש בטענות אלה, עדיין אין לומר כי חומרתן או משקלן עולים על הנזק שעלול להיגרם, לפי קביעת בית המשפט המחוזי, לבעלי המיעוט כתוצאה מעיכוב הביצוע, קרי: המשך ניתוקם וניטרולם המוחלט מניהול החברה.

מכל מקום, אין בטענות המבקשים כדי לגבור על הכלל הרחב, כפי שנקבע בתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, לפיו הגשת ערעור אינה מעכבת את הביצוע של פסק הדין.

5.לפיכך, החלטתי לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע. המבקשים ישלמו הוצאות משפט למשיבות 4-3 בסך 7,500 ש"ח, ולמשיבים 6-5 בסך 7,500 ש"ח.

6.עם זאת, בנסיבות המקרה אני רואה טעם להחיש את שמיעת הערעור. לצורך זה אני מחליט, על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, כי בעלי הדין בע"א 5932/97 ובע"א 5977/97 יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצדדים האחרים במישרין כנגד אישור.

להלן הסדר להגשת הטענות:

א.המערערים ומשיבים 2-1, 7, 10-9 בע"א 5932/97 יגישו את טענותיהם בערעור זה תוך שלושים יום מיום מסירת החלטה זו;

המערערים ומשיבות 9-8 בע"א 5977/97 יגישו את טענותיהם בערעור זה בתוך אותה תקופה, בתנאי שהערבון בע"א 5977/97, אשר נקבע ביום 12.10.97, יופקד ע"י המערערים במועד;

ב.משיבים 6-3, 8 בע"א 5932/97 יגישו את תשובתם לטענות המערערים ומשיבים 2-1, 7, 10-9 בערעור זה תוך שלושים יום מהיום שתומצא להם האחרונה בטענות אלה;

משיבים 7-1, 10 בע"א 5977/97 יגישו את תשובתם לטענות המערערים ומשיבות 9-8 בערעור זה בתוך אותה התקופה;

ג.המערערים ומשיבים 2-1, 7, 10-9 בע"א 5932/97 רשאים, תוך עשרים יום מהיום שבו תומצא להם התשובה האחרונה מטעם משיבים 6-3, 8 באותו ערעור, להשיב לתשובות אלה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונם להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערים ומשיבים 2-1, 7, 10-9 בע"א 5932/97 כי אין ברצונם להשיב כאמור;

ד.המערערים ומשיבות 9-8 בע"א 5977/97 רשאים, תוך עשרים יום מהיום שבו תומצא להם התשובה האחרונה מטעם משיבים 7-1, 10 באותו ערעור, להשיב לתשובות אלה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונם להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערים ומשיבות 9-8 בע"א 5977/97 כי אין ברצונם להשיב כאמור.

היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים, המפורטים בסעיפים א'-ב' לעיל, לא יעלה על עשרים עמודים בגודל 4 A . התשובות המפורטות בסעיפים ג'-ד' לעיל לא יעלו על עשרה עמודים כאמור. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים.

7.מזכירות בית המשפט מתבקשת להזמין את בעלי הדין בע"א 5932/97 ובע"א 5977/97 להשלמת טענות בעל-פה בערעורים אלה לתאריך שייקבע במחצית השניה של חודש פברואר 1998. יש להקצות לדיון זה, בשני הערעורים, 3

שעות.