בש"פ 5937/11 פלוני נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לנוער (השופט ארבל) מיום 11.8.2011 במ"ת 1543-08-11, לפיה הוארך מעצרו של העורר – קטין יליד 3.3.95 – עד להחלטה אחרת, זאת לצורך הבאתו בפני ועדת השמה, שלאחריה יוגש תסקיר משלים מאת שירות המבחן ובהתאם יקבע מועד דיון בעניינו.

רקע והליכים

ב.

העורר נעצר בתאריך 24.7.2011. כתב האישום שהוגש בתאריך 1.8.2011, והמחזיק ארבעה אישומים, מייחס לעורר עבירות מין נגד ארבעה קטינים בני משפחה אחת (ח"ס יליד 1996, מ"ס ילידת 1998, י"ס יליד 2000, ומא"ס יליד 2001): עבירת מעשה סדום בנסיבות אינוס (מספר מקרים רב) לפי סעיף 347(ב) בצירוף 345(ב)(1) בצירוף 345(א)(1) לחוק העונשין; עבירת מעשה מגונה בנסיבות אינוס (מספר מקרים) לפי סעיף 348(ב) בצירוף סעיף 345(ב)(1) בצירוף סעיף 345(א)(1) לחוק; עבירת כליאת שווא לפי סעיף 377 לחוק; ועבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק.

ג.

כתב האישום מגולל פרשייה חמורה, שבגדרה נהג העורר, במהלך השנים 2011-2008, באופן קבוע, לפגוע מינית בילדי משפחת שכניו. במועדים הרלבנטיים לכתב האישום התגוררו הקטינים והוריהם מול דירת העורר והוריו בבית דירות משותף בצפת. המעשים המתוארים נעברו בהזדמנויות שונות בחדר המדרגות של בית הדירות, בקומת המחסנים של הבית ובחדרה של הנפגעת.

ד.

על פי אישומים אלה נהג העורר לפנות לילדי משפחת השכנים, להובילם לפינות חשוכות, תוך שהוא מביאם לחשיפת אבריהם המוצנעים, גרם לשניים מהם למצוץ את איבר מינו או לבצע בו מעשה מגונה, עד שהגיע לסיפוקו; במקרים אחרים נגע באברי מינם של אותם קטינים, תוך שהוא מבצע בהם מעשי סדום, בכך שהחדיר את איבר מינו לתוך פי הטבעת של אחד מהם ולתוך פיו של אחר. כן נהג לעשות בהם מעשים מגונים שונים, למצוץ את איבר מינם ולאונן בפניהם או בעזרתם עד אשר הגיע לסיפוקו. במקרה אחר, שיכנע את בנה של משפחת השכנים לבקש מאחותו, שהיתה כבת 9 וחצי באותה עת, להיכנס עימו לחדרה אותו נעל מבפנים כאשר האח נוכח, ניסה לשכנעה להפשיל את חצאיתה בהציעו לה תמורה; ומשסירבה וביקשה לצאת החוצה, תפס אותה בכוח, השכיבה על המיטה, הפשיל את חצאיתה והסיר את תחתוניה, כשהוא חושף את איבר מינו, וביצע בה מעשים מגונים באמצעות איבר מינו. המשיב אף נהג לאיים על הקטינים לבל יחשפו את המעשים שביצע בהם, בכך שיפגע בהם פיסית, או יעשה להם משהו "נורא". הפגיעה בקטינה דווחה על ידיה בשעתה להוריה, ואלה פנו להוריו של העורר. ההורים ערכו עימו בירור, והוא הודה בפניהם בביצוע המעשים, וחרף זאת המשיך העורר בביצוע מעשיו באחיה של אותה קטינה.

ה.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים נגדו. באת כוח המדינה התנגדה לשחרורו של המעורר לכל חלופה שהיא, מחשש לשלום הציבור ולשיבוש הליכים. לטענת באת כוח המדינה סלחנות בקרב בני הקהילה, וקשר השתיקה לו שותפים הוריו של העורר והורי הקטינים; העובדה שהעורר התוודה בפניהם על המעשים החמורים ולא נעשה דבר כדי למנוע בעדו מהמשכם; העובדה שהעורר נהג לאיים על הקטינים; והעובדה שהעורר שמר לכל אורך הדרך על זכות השתיקה, כל אלה מחזקים – כך נטען – את החשש לשלום הציבור ולשיבוש הליכים.

ו.

במסגרת הדיון בבקשה למעצר העורר עד תום ההליכים הוגש תסקיר מפורט של שירות המבחן לנוער, והמפקחים המוצעים נחקרו באולם בית המשפט. במסגרת התסקיר צוין כי למרות ההתרשמות החיובית מהם, יתקשו לענות על הצרכים המיוחדים של העורר, וכי אין להם הכוחות ההולמים הנדרשים לשם התערבות טיפולית מקצועית, אשר העורר נדרש לה; יצוין כי כך גם התרשם בהמשך בית המשפט, באמרו כי נכונותם של המפקחים המוצעים באה מתוך רצון טוב לעזור, מבלי שיהיו מודעים למצבו המורכב של העורר, לסיכון הטמון בו ולצרכים הטיפוליים. קצינת המבחן העריכה כי העורר זקוק למסגרת חוץ ביתית אשר תוכל לתת מענה לבעיותיו וקשייו, והמליצה להפנותו לבדיקת התאמה. גם לאחר קבלת התסקיר התנגדה באת כוח המדינה לשחרורו של העורר למסגרת כלשהי, ואף לא למסגרת מוסדית. באת כוח העורר הסכימה כי העורר יופנה למסגרת טיפולית מוסדית, אולם ביקשה כי עד למועד זה ישוחרר לתקופת ביניים לביתם של המפקחים המוצעים.

ז.

בהחלטתו מיום 11.08.2011, קבע בית המשפט המחוזי כי קיימות ראיות ברורות לכאורה. נקבע כי נוכח סעיף 10(א) ל חוק הנוער [שפיטה ענישה ודרכי טיפול], התשל"א-1971 יש להעניק מעמד של בכורה לשיקולי השיקום, ובהתאם להמלצת קצינת המבחן יובא העורר בהקדם האפשרי בפני ועדת השמה שתכונס בהקדם האפשרי, על מנת לקבוע לעורר את המסגרת החוץ ביתית אשר תיתן מענה לנסיבותיו.בעקבות המלצת שירות המבחן ומסקנתו שלו, לפיה אין מקום לשלוח את העורר לחלופת מעצר בביתם של המפקחים המוצעים, קבע בית המשפט כי אין מקום לעשות כן אף לתקופת הביניים שעד להסדרת החלופה המוסדית.

הערר

ח.

בבקשה נטען, כי שגה בית המשפט קמא בהחלטתו שלא לשחרר את העורר לחלופת מעצר בבית המפקחים המוצעים, שלטענת באת כוח העורר, מתאימים הם לסייע לעורר לתקופה קצרה עד שישובץ במסגרת מוסדית. לטענת באת כוח העורר מדובר בקטין ללא עבר פלילי, שזהו מעצרו הראשון והוא מוחזק במעצר קרוב לחודש ימים. עוד נטען, כי בית המשפט לא שקל את השיקולים הרלבנטיים המקטינים את הסיכון בעניינו של העורר – בעל הישגים גבוהים בלימודיו, מקבל סמכות, ממושמע; לא נרשמו אירועים חריגים או בעיות כלשהן במסגרות בהן למד; העובדה כי המעשים נעשו בילדים שעמם חש בנוח, מקטינה את הסיכון שבתקופת שחרורו יפגע בקטינים שאינו מכיר; שתיקתו של העורר בחקירתו עשויה להיות תוצאה של מצוקה וחשש ואינה מעידה בהכרח על עבריינות ותחכום. נאמר עוד, כי הקשיים והמצוקה בהם מצוי העותר התעצמו נוכח התנכלות מצד חבריו לתא והעברתו לבידוד.

הדיון

ט.

עו"ד עפרוני טענה לעורר, כי למעט העבירות הללו לא נטענה בתסקיר מסוכנות, ומנגד – העורר סובל מצוקה בתנאי המעצר; ההורים מגויסים לסיוע, והמפקחים המוצעים אנשים אחראיים. נמסר על-ידי הסניגורית מפי קצינת המבחן מבוקר הדיון, כי לא נמצאה מסגרת דתית למבקש – שהוא ממשפחה חרדית-דתית ולמד בחינוך ישיבתי – ושוקלים להעבירו ל"נוה חורש", מוסד העורך אבחונים; אם יתקבל העורר לשם ישהה שלושה חודשים ואז יומלץ על מסגרת טיפולית. אין כרגע – כך נאמר – הערכה למועד הכניסה לנוה חורש, והדבר עשוי להימשך למעלה מחודש, אף עד שלושה חודשים. טרם נקבעה פגישת השמה. נתבקש איפוא כי בתקופת הביניים יועבר העורר למשמורת המפקחים המוצעים. עוד נאמר, כי ידיעת הורי המתלוננים והורי העורר בעבר היתה חלקית בחשיפה הראשונית בעבר, וסברו כי הבעיות נפתרו. נטען כי באחרונה לא היו אירועים בדרגת חומרה כבעבר. נאמר כי גם קצינת המבחן חוששת שנושא ההשמה לא יטופל במהירות, והרי בית המשפט המחוזי לא קבע פרק זמן קצוב להשארת העורר במעצר.

י.

עו"ד בוכמן טענה למדינה, כי אף שאין טענה כלפי המפקחים המוצעים, אין בהם כדי לאיין את המסוכנות. נוכח חומרת העבירות, ההסלמה בהן, גיל הקרבנות; חלק מן העבירות בוצעו עד כחודשיים לפני כתב האישום. המפקחים המוצעים אף לא ידעו בבואם לבית המשפט מהן העבירות המיוחסות לעורר. באת כוח המשיבה התנגדה לשחרור לתקופת ביניים.

י"א.

לשאלתי תמכה באת כוח העורר לחלופין בפניה לשירות המבחן לעניין תקופת הביניים, ובאת כוח המדינה התנגדה לכך.

הכרעה

י"ב.

הפרשה חמורה מאוד ועל כך אין צריך להכביר מלים. יש גם הסכמה כי העורר יועבר לחלופה מוסדית כשתימצא כזו; המחלוקת היא איפוא לגבי תקופת הביניים עד אז. המדובר בקטין, שהמחוקק והפסיקה נתנו דעתם להתיחסות האכיפתית אליו, כפי שפירט בהרחבה אל נכון בית המשפט המחוזי. שירות המבחן לא המליץ על שחרור לבית המפקחים המוצעים, חרף היותם אנשים אחראיים וחרף רצונם הטוב, וזאת בשל חומרת העבירות והצורך בהתערבות טיפולית מקצועית. השירות לא נשאל ולא חיוה דעתו באשר לאפשרות לשהות שם לתקופת הביניים, עד להשמה בבית המפקחים. מנגד, בית המשפט המחוזי הורה על כינוסה של ועדת השמה בהקדם, וער אני לכך ששרויים אנו בימי חופשת הקיץ, אך נוכח קטינות העורר ראוי כי הדבר ייעשה בהקדם. בית המשפט קבע גם כי לאחר מסקנותיה של ועדת השמה יוגש תסקיר משלים, בהקדם אף הוא, לצורך דיון בבית המשפט.

י"ג.

סבורני בנסיבות כי יש מקום למעקב של בית המשפט המחוזי במועד קרוב יחסית לגבי נושא ההשמה, מה גם שמעבר לכינוסה של ועדת ההשמה, יתכן תור גם לנוה חורש. איני רואה מקום לשחרור לחלופה בבית המפקחים המוצעים לעת הזאת. עם זאת יתבקש שירות המבחן לנוער – ואני מקדים לו תודה – להגיש עד יום 4.9.11 תסקיר מעדכן לבית המשפט המחוזי, בשני עניינים: ראשית, מעקב אחרי כינוס ועדת ההשמה ושאלת התור לנוה חורש; שנית, התאמתם של המפקחים המוצעים לתקופת הביניים ככל שתהליך המעבר לנוה חורש יתמשך. זאת – מבלי שאטע כל מסמרות שהם הן לגבי עמדת השירות באשר לכך הן לגבי החלטת בית המשפט בהמשך, לאחר שכל הנתונים לעניין תקופת הביניים יהיו לפניו. בית המשפט מתבקש בטובו לקבוע דיון מעקב בסמוך לאחר קבלת התסקיר המעדכן.

הערר מתקבל במובן זה שיוגש תסקיר מעדכן כאמור מעלה.