בש"פ 5949/06 מדינת ישראל נ. מג'די פואז

זוהי בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 26.7.06, או עד למתן פסק הדין בעניינו בתפ"ח 534/05 בבית המשפט המחוזי בנצרת.

1.בכתב האישום שני אישומים. הראשון מייחס למשיב עבירות של אינוס, מעשה סדום, מעשה מגונה, חטיפה לשם ביצוע עבירת מין, כליאת שווא ואיומים אשר בוצעו כולן כלפי קטינה שטרם מלאו לה 16 שנים. באישום השני מיוחסות לו עבירות של ניסיון אינוס, חטיפה לשם ביצוע עבירת מין, תקיפה, כליאת שווא ואיומים, אשר בוצעו כלפי מתלוננת נוספת.

2.לפי המתואר בכתב האישום, ביום 22.9.06 בסמוך לשעה 23:00, עצר המשיב את רכבו סמוך לקטינה, אשר חיכתה בתחנה להסעה מזדמנת לביתה. המשיב אמר לקטינה כי הוא נוסע לכיוון ביתה, ובכך פיתה אותה לעלות לרכבו. במהלך הנסיעה סטה המשיב מהדרך לשביל המוביל לחורשה. הוא עצר את הרכב, שם ביצע בקטינה שני מעשי אינוס, מעשה סדום ומעשה מגונה, כאשר הקטינה מביעה את התנגדותה בצורה ברורה. במהלך מעשיו, איים המשיב על הקטינה כי אם תמשיך להתנגד או לצעוק ירצח אותה. בתום המעשה נמלט המשיב והותיר את הקטינה בחורשה. המעשים גרמו לקטינה חבלות רבות. כשבועיים לאחר מכן, פעל המשיב בדרך זהה כלפי מתלוננת אחרת (האישום השני). בעת הנסיעה עמו חשה המתלוננת פחד, וביקשה מהמשיב לאפשר לה לרדת מהרכב. המשיב סרב לבקשותיה. בעת סטייתו לאותה חורשה, ניסתה המתלוננת להימלט מרכבו, אך המשיב תפס אותה בשערה ומשך אותה לתוך הרכב. המשיב לא הצליח להשלים את תוכניתו בשל הופעתו המקרית של איש משטרה אשר נקלע למקום למשמע צעקותיה של המתלוננת.

3.ביום 23.10.05 הוגש כתב אישום נגד המשיב, ובד בבד ביקשה המבקשת להורות על מעצרו עד תום ההליכים. ביום 27.11.06 הורה בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ג' (דה-ליאו) לוי ) על מעצר המשיב עד תום ההליכים. בהחלטתו קבע כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע מעשים קשים על ידי המשיב, המקימים בו מסוכנות סטטוטורית, וכי לנוכח חומרתם של מעשים אלו, אין לשחררו לחלופת מעצר.

4.להלן עיקר מהלך הדיונים בתיק העיקרי: ביום 17.11.05 הוקרא כתב האישום. המשיב הכחיש את המיוחס לו, אך הודה בכך שקיים עם הקטינה פעמיים יחסי מין בהסכמה. התיק נקבע לשמיעת הוכחות ליום 18.1.06. ביום זה נשמעו שני עדי תביעה מתוך החמישה שזומנו. המשך ההוכחות נקבע לימים 22.3.06 ו-6.4.06. ביום 6.4.06 ביקש המשיב לדחות את הדיון הקבוע לאותו יום, ולסיים את חקירתו הנגדית ביום 21.5.06. בקשתו התקבלה בהסכמת המבקשת. ביום 7.5.06 ביטל בית המשפט את המועד הזה, וקבע תחתיו דיון ליום 24.5.06, בנוסף לדיון אשר נקבע ליום 22.6.06. מועדי שמיעת ההוכחות שלאחר מכן נקבעו לימים 6.7.06, 17.10.06 ו-19.10.06.

5.המבקשת מנמקת את בקשתה במסוכנותו הרבה של המשיב. התארכות פרשת התביעה, לטענתה, הינה תולדה של יומנו העמוס של בית המשפט והחקירות הנגדיות הממושכות שניהל המשיב. כן טוענת המבקשת כי הראיות בתיק מוצקות, וכי קיים חשש להימלטותו של המשיב מאימת הדין, בשל חומרת העונש הצפוי לו. המשיב, מצדו, מטעים כי הדיון עודנו בשלב מוקדם. נדרשות עוד חמש ישיבות לסיום פרשת התביעה, ופרשת ההגנה תהיה אף היא ארוכה. על כן, לדעת המשיב, יש לבחון את שחרורו לחלופת מעצר.

6.דין הבקשה להתקבל. לא נעלם מעיניי כי הדיון במקרה דנן אכן מצוי בשלביו המוקדמים. ככלל, זהו שיקול שלא להיעתר לבקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים. עם זאת, אל מול זכותו לחירות של המשיב עומד אינטרס ציבורי אשר גובר בענייננו. המעשים המיוחסים למשיב, שלביצוע עיקריהם קיימות ראיות לכאורה, מעידים על מסוכנותו הגבוהה. מסוכנות זו מתעצמת לנוכח הראיות לכאורה כי המשיב פעל באותה מתכונת, עת ניסה במקרה נוסף (האישום השני) לחזור על מעשיו שבאישום הראשון. מכאן, שאין מדובר ב"מעידה" חד פעמית. צירופם של שני מקרים אלה דוחק לקבלת בקשתה של המדינה.

אני מורה, אפוא, על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 יום, שמניינם מיום 26.7.06, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 534/05, לפי המוקדם.