בש"פ 595-24 בש"פ 595-24

1.בפני בקשת רשות לערור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 19.1.2024 (עמ"ת 45165-01-24, השופטת ע' וינברגר). בית המשפט המחוזי קיבל ערר שהגישה המדינה על החלטתו של בית משפט השלום בחיפה מאותו היום (מ"ת 44927-01-24, א' אחטר).

2.ביום 19.1.2024 הוגש לבית משפט השלום כתב אישום נגד המבקש המייחס לו את העבירות הבאות: תקיפת עובד ציבור לפי סעיף 382א(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, תקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 380 לחוק זה, ואיומים לפי סעיף 192 לחוק האמור. על-פי המתואר בכתב האישום, במהלך אשפוזו של המבקש בבית החולים "כרמל", הוא קילל רופא שטיפל בו, והוסיף: "אני אתפוס אותך, אני אראה לך, אני אצא מבית החולים". בהמשך, אמר המבקש לרופא "עכשיו שמתי אותך בראש שלי", קילל אותו פעם נוספת, ובסופו של דבר היכה את הרופא בפניו באמצעות מכת אגרוף. כתוצאה מהתקיפה, כך נטען, נגרמו לרופא אודם, נפיחות קלה וכאבים באזור הלחי, והוא אף דימם קלות מאזור השיניים.

3.בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצרו של המבקש עד תום ההליכים. בבקשה נטען כי קיימת בעניינו של המבקש עילת מסוכנות מובהקת. כן צוין כי לחובתו של המבקש הרשעות ישנות קודמות בעבירות אלימות, תקיפה, איומים ועוד.

4.בו ביום התקיים דיון בבקשה, ובמהלכו הסכים בא-כוחו של המבקש לקיומן של ראיות לכאורה ושל עילת מעצר. לצד זאת, הוא הוסיף כי ניתן לאיין את מסוכנותו של המבקש באמצעות שחרור בתנאים מגבילים, בפיקוח אשתו, שנחקרה במהלך הדיון על-ידי בית המשפט. בתוך כך נטען כי המבקש מתגורר במקום מרוחק מבית החולים, כי הוא אדם חולה ובעל רקע פסיכיאטרי, וכי הרשעתו הפלילית האחרונה היא משנת 2012. מנגד, טענה באת-כוח המדינה כי בשים לב לעבירות המיוחסות למבקש נשקפת ממנו מסוכנות רבה. בהקשר זה, הדגישה באת-כוח המדינה את נסיבות ביצוען של העבירות המיוחסות למבקש ואת תוצאותיהן. כמו כן, היא טענה כי אין בחלופה שהוצעה על-ידי בא-כוח המבקש כדי לאיין מסוכנות זו.

5.בתום הדיון הורה בית משפט השלום על שחרורו של המבקש בתנאים – לחלופה של מעצר בית לילי בביתו בין השעות עשר בערב לשבע בבוקר, בפיקוח אשתו, בכפוף להפקדת ערבויות. כן הורה בית משפט השלום על הרחקתו של המבקש מבית החולים שבו התרחש האירוע ומהמתלונן. בית משפט השלום קבע כי בשים לב לנסיבות ביצוע העבירה נשקפת מהמבקש מסוכנות כלפי המתלונן, אך סבר כי ניתן לאיינה באמצעות החלופה האמורה. עוד ציין בית משפט השלום כי לצד חומרת העבירות המיוחסות למבקש יש להביא בחשבון את סערת הרגשות שבה היה נתון, כמו גם את העובדה שהחבלות שגרם למתלונן הן ברף הנמוך.

6.המדינה הגישה ערר על החלטה זו, ובו טענה כי שגה בית משפט השלום בכך שהורה על שחרורו של המבקש לחלופה של מעצר בית לילי. זאת, בשים לב לחומרת המעשים המיוחסים לו ולסכנות הגלומות בעבירה של תקיפת רופא בבית חולים. לחלופין, המדינה טענה כי יש להורות על הזמנת תסקיר מעצר בעניינו של המבקש אשר יעריך את המסוכנות הנשקפת ממנו ואת האפשרות להפחיתה באמצעות חלופת מעצר.

7.עוד באותו יום, ולאחר שקיים דיון במעמד הצדדים, קיבל בית המשפט המחוזי את הערר. בית המשפט המחוזי קבע כי קיימת עילת מעצר בעניינו של המבקש בגין מסוכנות כללית הנשקפת ממנו לכלל הציבור, ולעובדי ציבור בפרט. כן ציין בית המשפט המחוזי כי דווקא העובדה שהמבקש חולה מלמדת שהוא נזקק לטיפולים רפואיים ושמסוכנותו עלולה לבוא לידי ביטוי על דרך של פגיעה בצוותים רפואיים אחרים. באשר לטענה בדבר עברו הפסיכיאטרי של המבקש ציין בית המשפט המחוזי כי היא מצריכה בדיקה בהיותה ורלוונטית לבחינתה של שאלת המסוכנות. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי מעצר בית לילי אינו מספיק על מנת לאיין את המסוכנות הכללית הנשקפת מן המבקש, וכי אשתו לא תוכל לפקח עליו בשעות היום, בשים לב לכך שהיא עובדת בשעות אלה. בסיכומו של דבר, קבע בית המשפט המחוזי כי יש לשקול חלופת מעצר בעניינו של המבקש רק לאחר קבלת תסקיר שבמסגרתו יעמוד שירות המבחן על המסוכנות הנשקפת ממנו ויבחן מפקחים מוצעים. בהתאם, הורה בית המשפט המחוזי לשירות המבחן להגיש תסקיר מעצר בעניינו של המבקש עד ליום 8.2.2024 והורה על הארכת מעצרו עד למתן החלטה אחרת.

8.בקשת רשות הערר דנן הוגשה ביום 19.1.2024, והיא מכוונת כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי. לטענת המבקש, שגה בית המשפט המחוזי בכך שהורה על הארכת מעצרו עד למתן החלטה אחרת וקבלת תסקיר מעצר בעניינו. המבקש טוען כי לא נשקפת ממנו מסוכנות כללית, בשים לב לכך שבכל תקופת שהותו בבית החולים לא תקף אנשים נוספים הנמנים עם הצוות הרפואי, למעט המתלונן. כן נטען כי בית המשפט המחוזי לא עמד על חלופת המעצר המוצעת המאיינת לגישתו את המסוכנות הקונקרטית הנשקפת ממנו כלפי המתלונן בלבד. על כן, המבקש סבור כי החלטתו של בית המשפט המחוזי פוגעת באופן בלתי מידתי בזכותו לחירות.

9.בו ביום הוריתי על הגשת תגובה לבקשת הרשות לערור, וזו הוגשה ביום 21.1.2024. המדינה סבורה כי אין מקום להענקת רשות לערור במקרה זה. בפתח הדברים, נטען כי הבקשה אינה מעוררת שאלה עקרונית החורגת מנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה. לגופו של עניין, המדינה סומכת את ידיה על החלטתו של בית המשפט המחוזי ומדגישה כי פגיעתו של המבקש ברופא מלמדת על העדר ריסון עצמי, או למצער קושי משמעותי בתחום זה, ועל המסוכנות הנשקפת מהמבקש. המדינה טוענת כי יש לדחות את טענתו של המבקש לפיה המסוכנות הנשקפת ממנו היא כלפי המתלונן בלבד ומציינת כי הרקע הפסיכיאטרי של המבקש עלול דווקא להגביר את המסוכנות הנשקפת ממנו, ועל כן ראוי שייבחן על-ידי שירות המבחן.

10.לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, אני סבורה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, אמת המידה למתן רשות ערר ב"גלגול שלישי" היא מצמצמת, ורשות כאמור תינתן במקרים חריגים בלבד, שבהם הבקשה מעוררת שאלה עקרונית או בהתקיים נסיבות פרטניות מיוחדות כגון פגיעה בלתי מידתית בזכויותיו של חשוד או נאשם (ראו למשל: בש"פ 2974/15 אשכנזי נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (20.5.2015); בש"פ 1160/23 שושני נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (15.3.2023)). הלכה למעשה, טענותיו של המבקש נטועות בנסיבות העניין הקונקרטיות ואינן מעוררות כל שאלה עקרונית. כמו כן, לא מצאתי כי מתקיימות נסיבות חריגות ומיוחדות כלשהן המצדיקות התערבות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. לא ניתן להתעלם מחומרת העבירות המיוחסות למבקש, שביסודן אלימות כנגד רופא אשר ביקש להעניק טיפול רפואי, רעה חולה בימים אלה. לא התרשמתי כי נפל פגם בהחלטתו של בית המשפט המחוזי לפיה יתקבל תסקיר מעצר בעניינו של המבקש עובר לבחינת חלופת מעצר בעניינו. במובן זה, כפי שטענה המדינה, מדובר אך בהחלטת ביניים. במסגרת התסקיר תובא בפני בית משפט השלום התמונה המלאה בעניינו של המבקש, וזה יחליט באשר למעצרו של המבקש עד לתום ההליכים בעניינו כחכמתו. יובהר כי איני נוקטת עמדה בקשר לכך.

11.סוף דבר: הבקשה נדחית.