בש"פ 5959/08 גהסר אבו גודה נ. מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופטת ד"ר ד' אבניאלי ) מיום 29.6.08, אשר ניתנה בב"ש 21065/08, בה נקבע כי העורר יוותר במעצר עד לקבלת תסקיר מבחן בעניינו ועד לדיון נוסף בפני בית המשפט המחוזי הקבוע ליום 27.8.08.

1.

ביום 29.5.08 הוגש כנגד העורר כתב אישום בתפ"ח 1108/08 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, המייחס לו עבירות של אונס, מעשי סדום, מעשים מגונים, תקיפת בת-זוג, איומים והדחה בחקירה לפי סעיפים 345(א)(1), 347(ב) + 345(א)(1), 348(ג1), 379 + 382(ב)(1), 192 ו-245(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 אשר בוצעו בר.ד., בת זוגו בין השנים 2007-2002 ואם שני ילדיו (להלן: המתלוננת ).

2.

על פי המתואר בכתב האישום, החל מחודש פברואר 2008 לערך, במספר הזדמנויות, הגיע העורר לדירה בה מתגוררת המתלוננת עם שני ילדיהם, עם אמהּ המרותקת למיטה ועם המטפלת של אמה, הפשיטה מבגדיהּ וביצע בה מעשים מגונים, מעשי סדום ומעשי בעילה בניגוד להסכמתה. במקרים אלו סירבה המתלוננת לקיים יחסי מין עם העורר וביקשה ממנו להרפות ממנה, אולם העורר התעלם מבקשותיה.

בין היתר, במועד בלתי ידוע, בחודש פברואר או מרץ 2008, הגיע העורר לדירה וביקש לשוחח עם המתלוננת בחדרהּ. בחדר הפשיט את המתלוננת בכוח והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה בניגוד להסכמתה ולמרות בקשותיה שיפסיק. באותו זמן הגיעה אחותה של המתלוננת לדירה ולאחר שקראה למתלוננת, הפסיק העורר את מעשיו והרפה ממנה.

במועד אחר, ביום 12.5.08 בסמוך לשעה 00:20, נכנס העורר לדירה ועמד בסלון. המתלוננת ביקשה לצאת מן הדירה אך העורר תפס את ידה וגרר אותה לחדרה של ילדתם הקטינה, שהיה ריק באותה עת. בחדר, למרות התנגדותה, פשט העורר בכוח את מכנסיה ותחתוניה של המתלוננת, תפס את ידיה, ולמרות בקשותיה שיפסיק ממעשיו, החדיר העורר את איבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת. לאחר מכן תפס העורר את שערותיה של המתלוננת, נשך את שפתיה והחדיר את אצבעותיו לפי הטבעת שלה, ללא הסכמתה, עד שהגיע לסיפוק מיני.

ביום 20.5.08 סמוך לשעה 13:30 הגיע העורר לדירה, בה נמצאו אותה עת בנם התינוק של העורר והמתלוננת וכן אמה של המתלוננת והמטפלת של האם. העורר הלך אחרי המתלוננת למטבח ושם פתח את דלת המקרר על מנת להסתיר את עצמו ואת המתלוננת מפני המטפלת. אז הצמיד העורר את המתלוננת לשיש, נישק אותה בכוח, החדיר את ידו למכנסיה, הפשיל את מכנסיה וליקק את איבר מינה. לאחר מכן משך העורר את המתלוננת לחדר השינה, שם השכיבה, הרים את רגליה והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה בניגוד להסכמתה עד שהגיע לפורקן מיני.

3.

במהלך חקירתו במשטרה הכחיש העורר את כל המעשים המיוחסים לו וטען כי הגיע לדירה רק כדי לבקר את הילדים. לטענתו, לא קיים יחסי מין עם המתלוננת מזה כשנה. עוד טען כי המתלוננת רודפת אחריו באובססיביות.

4.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה כנגד העורר בקשה למעצר עד תום ההליכים בעניינו. ביום 23.6.08 התקיים דיון בשאלת שחרורו ממעצר.

במהלך הדיון טען בא כוחו של העורר כי העורר אינו כופר בראיות לכאורה או בעילת המעצר. אלא, שלטענתו קיים כרסום בראיות לכאורה המאיין את המסוכנות הנקודתית כלפי המתלוננת ומאפשר להסתפק בחלופת מעצר של מעצר בית מלא בבית אחיו וגיסתו של המבקש הנמצא באילת (המרוחק מבית המתלוננת המתגוררת בערד) ובתוספת של איזוק אלקטרוני. בין היתר טען העורר כי קיימות סתירות בין הודעותיה השונות של המתלוננת. נטען עוד כי המטפלת של האם, אשר הייתה במטבח בשעה בה בוצע אחד ממקרי האונס הנטענים, לא ראתה דבר, וכי דיווחה שלא הייתה יכולה לראות את המתלוננת ואת העורר מאחר שדלת המקרר הייתה פתוחה, רק בהודעתה השניה במשטרה ומבלי שנחקרה על השוני בין שתי הודעותיה. עוד נטען כי גם אחותה של המתלוננת, אשר שמעה את המתלוננת צועקת על העורר שיעזוב אותה, לא ציינה כי ראתה את העורר יוצא מן הדירה, ועשתה כן רק לאחר שהתקשרו אליה מן המשטרה בנושא. עוד נטען כנגד התנהלותה של המשטרה, אשר ביצעה השלמות חקירה מבלי שזימנה לשם כך את העדות להשלמת חקירה. בנוסף נטען כי מצעיה של המתלוננת נשלחו לבדיקה, אך לא התקבלה חוות דעת עם ממצאים כלשהם וכן כי המתלוננת מקנאה לעורר, שמצא לו חברה אחרת, ואף אמרה לחברתו כי "תלביש" עליו תיק אונס.

מנגד טענה המשיבה כי העורר הוכיח במעשיו חוסר מעצורים, בפרט מאחר שעשה את מעשיו ביום ובלילה וכן בנוכחותם של אנשים אחרים בדירה. המשיבה הוסיפה כי לעורר שתי הרשעות קודמות, בגין מעורבות בתגרה משנת 2003 ובגין תקיפת בת זוג (המתלוננת) משנת 2006. עוד נטען כי המתלוננת מפחדת מן העורר וכי יש יותר מחשש סביר כי אם ישוחרר העורר לחלופת מעצר, ייפגע ההליך השיפוטי. בנוסף נטען כי הגם שאין לתביעה טענות כנגד המפקחים שהוצעו במסגרת החלופה, אחיו וגיסתו של העורר, יש לשקול אם יש להטיל עליהם את הפיקוח, בהיותם זוג צעיר העומד בפני לידת ילדם הראשון.

5.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע דחה את טענות העורר, מאחר שלא מצא בקע של ממש בראיות התביעה. בית המשפט ציין כי הבקשה למעצר עד תום ההליכים נסמכת על הודעותיה המפורטות של המתלוננת. כי בנוסף נגבתה הודעה מאחותה של המתלוננת שציינה כי שמעה את אחותה מבעד לדלת חדרה אומרת "תעזוב אותי אני לא רוצה תרד ממני" וכן נגבו שתי הודעות מהמטפלת של אמה אשר סיפרה בהודעתה הראשונה כי ראתה את העורר לוקח את המתלוננת בידו ונכנס לחדר בו שהו כשעה והוסיפה בהודעה נוספת כי העורר פתח את דלתות המקרר, כך שלא יכולה הייתה לראות מה קורה במטבח.

עוד הוסיף בית המשפט וציין כי בתיק מצויים צילומים רבים של הודעות SMS (מסרונים) ששלח המשיב למתלוננת, בניגוד להכחשתו כי שלח לה הודעות כאמור.

נוכח האמור קבע בית המשפט כי נמצאו תימוכין מספיקים לגרסת המתלוננת וכי לא ניתן לומר שסבירות הרשעתו של העורר בעבירות המיוחסות לו אינה גבוהה. בית המשפט הוסיף וקבע כי העורר יופנה לקצין מבחן לצורך קבלת תסקיר בטרם תינתן החלטה בעניינו. זאת על מנת לבחון אם קיימת מסוכנות מצידו כלפי המתלוננת ואם ניתן לאיינה באמצעות חלופת המעצר המוצעת. לבסוף נקבע עניינו של העורר לדיון בפני בית המשפט ליום 27.8.08.

6.

מכאן הערר שלפניי. בעררו שב העורר וטוען כי חל כרסום בראיות התביעה המצדיק את שחרורו לחלופת המעצר המוצעת מבלי שיזדקק להמתין לתסקיר שירות המבחן. עוד נטען כי שירות המבחן מצוי בעיצומים ואין לדעת מתי הם יסתיימו כך שהדרישה לתסקיר עשויה להפוך לאות מתה (במאמר מוסגר יוער, כי מאז הוגש עררו של המשיב כבר נסתיימו העיצומים).

7.

בפרט טוען העורר באמצעות בא כוחו, עו"ד ניל סיימון, כי בית המשפט לא הפריך אף טענה מהטענות אותן טען לפניו. בין היתר טען העורר כי בית המשפט טעה שכן לא התייחס לקושי העולה מטענת המתלוננת שהמניע למעשיו היה התדרדרות היחסים ביניהם, על רקע תלונה קודמת שלה. לטענת העורר תלונתה של המתלוננת הוגשה ביום 19.10.06, לפני למעלה משנה וחצי, אך למרות זאת המשיכה המתלוננת משך תקופה ארוכה, כך גם על פי הודעתה במשטרה, לקיים עמו יחסי מין בהסכמה. עוד טוען העורר כי בית המשפט טעה כאשר התעלם מטענתו לסתירה מהותית בין שתי הודעותיה של המטפלת אשר הציגה, כך לטענתו, שתי גרסאות שונות וכן מטענתו להתנהלותה הבעייתית של המשטרה, אשר השלימה את הודעת אחותה של המתלוננת הקושרת אותו לאירוע, באמצעות הטלפון. בנוסף, בעדותה הראשונה לא ציינה האחות שראתה את העורר. נטען בפניי עוד, כי המטפלת והאחות עשו שימוש בהודעותיהן בביטויים זהים לאלה בהם השתמשה המתלוננת, באופן המעורר חשד לתיאום עדויות. עוד טוען העורר כי טעה בית המשפט כאשר התעלם מהפגישה בין המתלוננת לחברתו של העורר, אשר יש בה, כך לטענתו, להצביע על המניע לתלונתה. הוא מוסיף כי בפגישה זו נכחו עדות נוספות, אשר לא זומנו על ידי המשטרה. לבסוף נטען כי העדרה של בדיקה פיזית למתלוננת, אשר הגיעה למשטרה, לטענתה, פחות מ-48 שעות לאחר אירוע האונס האחרון, מהווה מחדל חקירה. משכך מבקש העורר את שחרורו לחלופת המעצר המוצעת.

8.

לטענת המשיבה באמצעות באת כוחה, עו"ד מ' חדד, אין בעדויות של המתלוננת ובאלה של העדות הנוספות "סתירות דרמטיות" שיש בהן לכרסם באופן מהותי בראיות התביעה: המשיבה מדגישה כי המתלוננת ציינה בהודעתה במשטרה שקיימה יחסי מין בהסכמה עם העורר גם לאחר תלונתה במשטרה על אלימות כלפיה, בשנת 2006. בכך יש, לטענת המשיבה, כדי לחזק את אמינותה של המתלוננת. לעומת זאת, כך מציינת המשיבה, טען העורר כי לא היו בין השניים יחסי מין משך שנה לפחות. טענה הנסתרת בעדותה של אחותה של המתלוננת. עוד נטען כי השוני בגרסאותיה של המטפלת מקורו בקשיי שפה. עוד נטען כי הודעות ה- SMS

ובפרט ההודעה מיום 12.5.08 בה נשאלה המתלוננת אם היא זקוקה לרופא, לאחר אירוע אלים במיוחד, מחזקת את טענות המתלוננת. עוד מציינת המשיבה כי המתלוננת לא הסתירה את הפגישה עם חברתו של העורר ואף כי אמרה את הביטוי "אני אראה לו". בביטוי זה אין, כך נטען, את מה שמבקש העורר להסיק – רצון "לתפור" לו תיק. לבסוף ציינה המשיבה כי המתלוננת התלבטה רבות אם להגיש תלונה ואף התייעצה באילום שם עם שוטר שאישר את האמור. גם בכך יש כדי להגביר את מהימנותה.

9.

לאחר שעיינתי בערר על צרופותיו ובמסמכים שהגיש לעיוני בא כוח המשיבה במסגרת הדיון

שהתקיים לפניי ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

כמובהר, לא נטען לפניי – ובצדק – כי לא קיימות ראיות לכאורה או כי לא קיימת עילת מעצר.

זאת ועוד, נסיבות האירועים הנטענים (לרבות הטענה כי האירועים התרחשו בשעות יום ובעת ששהו בדירה אנשים נוספים), העובדה שהעורר הורשע בעבר בביצוען של עבירות אלימות והפחד שהביעה המתלוננת מפניו, כמו גם הראיות שהוצגו בפניי, מחייבים לטעמי את בחינת מסוכנותו של העורר ואת שאלת שחרורו לחלופת המעצר המוצעת, רק לאחר קבלת תסקיר מבחן בעניינו.

מאחר שמאז שהוגש הערר הסתיימו העיצומים בהם נקט שירות המבחן, יש לקוות כי בית המשפט המחוזי הנכבד יקדים את הדיון בעניינו של העורר, הקבוע ליום 27.8.08. הכל על פי יומנו של בית המשפט.

10.

נוכח האמור לעיל, הערר נדחה.