בש"פ 597/07 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט אהרון פרקש) בה הורה בית המשפט לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. העורר משיג הן על הקביעה בדבר קיומן של ראיות לכאורה, למעט באחד ממעשי העבירה המיוחסים לו בו הודה, והן על הקביעה בדבר היעדר קיומה של חלופת מעצר הולמת בעניינו.

2.

העורר הואשם בביצוע מספר רב של עבירות בגין מעשים מגונים בבן משפחה שגילו פחות מארבע-עשרה שנה, בניגוד לסעיף 351(ג)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. העורר הוא אביה של המתלוננת, ילידת 1999. לפי הנטען בכתב האישום, במהלך תקופה של שנתיים לפחות, במספר רב של פעמים, קרא העורר למתלוננת לבוא לחדרו כאשר בני הבית הלכו לישון. הוא השכיב אותה על המיטה, ליטף אותה, הפשיט אותה, הרטיב את אצבעותיו בפיו ולאחר מכן נגע עימן באבר מינה ומישש אותו, וכן נגע בישבנה של המתלוננת. כן נישק אותה על פיה. בחלק מהמקרים, במהלך המעשים, סובבה המתלוננת את ראשה ובכתה. העורר אסר עליה לספר לאיש על המעשים. במהלך 2006, במועד שאינו ידוע במדויק, ראה העורר את בנו, יליד 1989, מבצע מעשה מגונה במתלוננת כשראשו בין רגליה. העורר נזף בבנו לבל יחזור על מעשיו, אולם הוא עצמו המשיך במעשיו גם לאחר אירוע זה.

3.

בבית המשפט המחוזי התבקש תסקיר מעצר. בתסקיר, העריך שירות המבחן כי קיים סיכון להתנהגות מינית פוגענית מצד העורר. כן העריך כי בשל קושי להתערב התערבות טיפולית, אין מקום להמליץ בעניינו של העורר על חלופת מעצר ביתית כלשהי. בית המשפט מצא כי קיימות ראיות לכאורה בעניינו של העורר המתבססות בעיקר על גירסתה של המתלוננת המתארת ביצוע מעשים מגונים בגופה במשך שנים רבות מאז היותה בת 3. גם האח הואשם בעבירות מין כלפי המתלוננת.

4.

בפני בית המשפט המחוזי, טען בא-כוח העורר כי אין חומר ראיות כנגד מרשו לגבי סדרה של מעשים מגונים המיוחסים לו, פרט לאותו מקרה בודד בו הודה. הוא הצביע על קשיים בעדותה של המתלוננת המטילים, לטעמו, ספק באמיתות גרסתה. הוא הסתמך על חוות דעת פסיכולוגית המדברת בדמיונותיה של המתלוננת, ועל דו"ח סיכום שנת למודים בבית ספרה, ממנו ניתן להסיק שהיא מניפולטיבית.

5.

בית המשפט המחוזי מצא כי ישנן ראיות לכאורה כנגד העורר. אלה מורכבות בעיקר מדברי המתלוננת לחוקרת הילדים, למורה ולסייעת, הערכת מהימנותה של המתלוננת על ידי החוקרת, הודאת העורר במקרה אחד של מעשה מגונה, והודאתו כי במקרים נוספים הגיע לסיפוק מיני מכך שישבה על ברכיו. הוא מצא כי קימת עילת מעצר מכוח מסוכנות העורר שלא ניתן למצוא לה מענה בחלופת מעצר לאור קביעתו השלילית של שירות המבחן בענין זה, וזאת לאחר שבחן חלופות נוספות שלא נמצאו מספקות. לאור כל אלה, החליט בית המשפט לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו.

6.

בעררו בפני, שב בא-כוח העורר וטען לענין הראיות לכאורה וכן לקיומה של חלופת מעצר הולמת בענין מרשו. טיעוניו בענין הראיות אינן משכנעות. אני מאמצת בהיבט זה את קביעותיו של בית משפט קמא אשר מצא כי התשתית הראייתית למעורבותו של העורר בעבירות המיוחסות לו, ככל שזו נדרשת לצורך הליך המעצר, באה על סיפוקה. עדותה של המתלוננת, בתוספת חיזוקים שונים, ובהם הודאתו של העורר ולו במעשה מגונה אחד, מספקים את הנדרש.

אשר לחלופת מעצר, במהלך הדיון הוסכם לאפשר לעורר להציע לשירות המבחן לבחון חלופות מעצר אפשריות נוספות בתחומי מערכות מוסדיות, שאפשר שתסכמנה לקלוט אותו במסגרותיהן ולפקח עליו כנדרש. הדבר אכן נעשה. בא-כוח העורר הציע מספר חלופות מוסדיות, אולם אף לא אחת מהן נמצאה מתאימה כחלופה שיש בה כדי לנטרל את מסוכנותו של העורר לסביבתו, בידי שירות המבחן שבחן אותן לגופן. בתסקיר משלים מיום 22.2.07 שלל שירות המבחן גם את התאמת החלופה במוסדות "נחלת צבי" שהוצעה על ידי העורר, ולכן זו אינה אופציה אפשרית בנסיבות הקיימות.

לאור האמור, דין הערר להידחות. העורר יוחזק במעצר עד תום ההליכים נגדו.