בש"פ 5979/03 אמיר חאג' יחיא נ. מדינת ישראל

1.בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (כבוד השופטת ע' קפלן- הגלר), לפיה נדחתה בקשתו של העורר לעיון חוזר בתנאים המגבילים שבהם שוחרר.

2.נגד העורר הוגש כתב אישום, המייחס לו חבלה בכוונה מחמירה, וכן רכישה, החזקה, נשיאה, והובלה של נשק בלא רשות על פי דין. על פי הנטען, ירה העורר במתלונן ביום 1.1.2000 מספר יריות באמצעות אקדח שרכש שלא כדין, בשל חשדו כי המתלונן הצית את רכבו. אחד הכדורים שירה העורר פגע בקרסולו של המתלונן וגרם לו שבר. עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה למעצר העורר עד תום ההליכים נגדו, אך בית המשפט קבע כי ישוחרר בתנאים מגבילים שעיקרם "מעצר בית" מלא בבית דודתו בטירה, וכן ערבויות כספיות שונות, הפקדת דרכון ועיכוב יציאתו מן הארץ. הנימוק המרכזי בהחלטת השחרור היה בכך שכתב האישום הוגש כשלוש שנים מיום האירוע, ובמהלך תקופה זו הילך העורר חופשי, לא ביצע כל עבירה פלילית, ולא ניסה להתנכל למתלונן.

3.כחודשיים לאחר מתן ההחלטה בדבר חלופת המעצר, הגיש העורר בקשה לעיון חוזר בתנאי שחרורו, בה עתר להמיר את מקום שהייתו מבית הדודה בטירה לבית הוריו בטייבה, כדי לאפשר למשפחתו לסעוד אותו לאחר ניתוח אורטופדי שעליו לעבור. ביום 15.4.03 דחה בית המשפט (כבוד השופט ז' כספי) את הבקשה.

4.ביום 1.6.03 שב העורר והגיש בקשה לעיון חוזר בתנאי שחרורו, בה חזר על האמור בבקשה הקודמת, אך הוסיף וטען כי בעלה של דודתו, שבביתה הוא שוהה, עבר ניתוח מעקפים, וכי בנסיבות אלה יקשה על דודתו להמשיך ולפקח עליו. העורר הוסיף עוד כי ישיבת ההקראה עתידה להתקיים בסוף חודש יוני ש.ז., וכי נראה שהמשך משפטו יתקיים רק לאחר הפגרה. ביום 23.6.03 דחה בית המשפט (כבוד השופטת ע' קפלן- הגלר) את הבקשה, וציין כי לא נתגלו עובדות חדשות מאז ניתנה ההחלטה הקודמת בעניינו של העורר. בית המשפט הוסיף כי במידה שמשפטו של העורר יתארך מעבר לסביר, יוכל לשוב ולפנות בבקשה חדשה.

5.על החלטה זו מוגש הערר שבפניי. העורר חוזר על טענותיו, ומוסיף כי בינתיים נקבעו שלושה מועדי הוכחות במשפטו לחודשים ינואר ופברואר 2004 וכי למעשה, ישהה בתנאי "מעצר בית" קרוב לשנה.

לפיכך שב העורר ומבקש כי יתאפשר לו לשהות בבית הוריו בטייבה.

6.לא מצאתי מקום לקבל את הערר. העבירות המיוחסות לעורר הן עבירות חמורות וקיימת לגביהן חזקת מסוכנות סטאטוטורית. ההחלטה לשחררו לבית דודתו בטירה, מאזנת נכונה את השיקולים הצריכים לעניין ובהם מסוכנותו של העורר מצד אחד, ופרק הזמן שחלף מיום האירוע ועד שנעצר, מבלי שביצע עבירות נוספות או התנכל למתלונן מצד שני. אולם, אין להפר איזון זה בדרך שביקש העורר ונראה כי חלופת מעצר המאפשרת את שהייתו בבית הוריו בטייבה, בסמוך למקום מגוריו של המתלונן, יש בה משום נטילת סיכון בלתי סביר בנסיבות העניין, בייחוד לנוכח דברים העולים מהודעתו של המתלונן, אשר נמסרה במהלך החקירה ובה ציין כי הוא חושש לקיים עימות עם העורר בשל איומים שקיבל. חששות באותו כיוון עולים גם לנוכח העובדה שבינתיים חזר בו המתלונן מהודעתו, בה הצביע על העורר, בבירור, כמי שירה בו.

הערר נדחה.