בש"פ 5979/11 יאסר אבורקייק נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע שניתנה על-ידי סגנית הנשיא דברת ביום 19.7.11 בתיק מ"ת 57380-11-10, בה נדחתה בקשת המבקש לעיון חוזר בהחלטת השופט מגד מיום 6.12.10; בהחלטה האחרונה הורה בית המשפט על מעצר המבקש בתנאי מעצר בית עד תום ההליכים נגדו.

רקע והליכים

ב.

נגד העורר, יליד 1979 ותושב תל שבע, הוגש ביום 30.11.10 כתב אישום המיחס לו החזקת סמים מסוג קוקאין במשקל של 100 גרם לערך, וכן החזקת תחמושת הכוללת כדור 9 מ"מ , כדור 5.56 מ"מ ומחסנית של נשק מסוג M16 . לבקשת העורר, ביום 6.12.10 שוחרר העורר למעצר בית בירוחם באיזוק אלקטרוני, לאחר שבשל שביתת הפרקליטים לא הייתה התייצבות מטעם המשיבה לדיון בבקשה לעצרו עד תום ההליכים. כן נקבע, יינתנו התחייבות עצמית בסך 10,000 ₪ וערבות צד שלישי בסך 20,000 ₪.

ג.

ביום 16.6.11, יותר משישה חודשים לאחר שהוגש כתב האישום, פנה בן דודו של העורר בשם קובי עומר אבו רקייק (להלן קובי ) למשטרה והצהיר כי הסמים נשוא כתב האישום שייכים לו. לטענת קובי, בערב בו רכש את הסמים פגש בו המבקש, והללו נסעו יחד לביתו של המבקש כשקובי מחזיק בסמים. לאחר שקובי נלחץ משאלותיו של העורר לגבי שימושו של קובי בסמים; יצא קובי מסלון הבית על מנת, לכאורה, להכין קפה ב"שיק" (מקום הארחה ליד הבית) של אם העורר, ואז ניסה לזרוק את הסמים דרך החלון; אולם, קובי כשל בעשותו כן, והסמים נפלו על ארון המטבח. לאחר מכן יצא קובי לדבריו מן הבית, ובבוקר למחרת נערך חיפוש בביתו של העורר ונמצאו הסמים. קובי סיפר שרצה לפנות אל העורר כשהיה במעצר בית בירוחם שלוש או ארבע פעמים, אולם לא הצליח לעשות כן. לבסוף פנה קובי ללשכת הרווחה בתל שבע, אשר הפנתה אותו למשטרה. בהמשך חקירתו, שמר קובי על זכות השתיקה וסירב להמשיך בחקירה.

ד.

ביום 19.7.11 נדחתה בקשת העורר לעיון חוזר בהחלטת המעצר, שהוגשה בשל שינוי הנסיבות הנובע, לפי הנטען, מהודעתו של קובי. בית המשפט קבע, כי הגרסה שהעלה קובי מעלה תמיהות, ואין בה כדי להפחית מהקביעה לפיה קיימות בתיק ראיות לכאורה המספיקות למעצר העורר בתנאי מעצר בית עד תום ההליכים. בין היתר נקבע, כי מחומר החקירה בתיק נראה, כי שתי שקיות הסמים שנמצאו בדירת העורר נמצאו אמנם מעל ארון המטבח (בהתאם להודעת קובי), אולם הן נמצאו במרחק של מטר אחת מן השנייה, ולכך לא ניתן הסבר. כן נפסק, כי אם היה ברצונו של העורר להתוודות באופן כן על שעשה, לא היה שומר על זכות השתיקה במהלך חקירתו. יצויין, כי בנוסף להחלטה זו נדחו שתי בקשות שהגיש העורר לשינוי תנאי שחרורו; הראשונה הוגשה תשעה ימים לאחר ההחלטה הראשונית לעצרו בתנאי מעצר בית, והשנייה הוגשה ביום 14.2.11.

הערר והדיון

ה.

בערר זה ובדיון חזר העורר וביקש להקל בתנאי שחרורו, להשיבו לביתו בתל שבע ולאפשר לו לצאת לעבודה. נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו, מבלי לשמוע את קובי ולהתרשם מעדותו ישירות, כי אין לייחס משקל משמעותי להודעתו במשטרה; זאת - שכן התנהגותו במשטרה, לרבות הסתירות בהודעות ושמירתו על זכות השתיקה, היא התנהגות מפלילה המצביעה על אשמתו. מכאן, שיש בגרסת קובי כדי לכרסם בחומר הראיות העומד נגד העורר, באופן המצדיק את שחרורו ממעצר בית. כן נטען, כי בית המשפט המחוזי לא ייחס משקל מספיק למצבו של העורר, אב לשישה ומפרנס יחיד, וכי שבעת החודשים בהם נמצא העורר במעצר בית פוגעות במשפחתו פגיעה כלכלית קשה.

ה.

עו"ד שגב טענה למדינה, כי יש לאשש את החלטתו של בית המשפט המחוזי.

הכרעה

ז.

עיינתי בתיק, לרבות בהודעות קובי. סבורני שאין מקום לעת

הזאת להתערבות בהחלטתו של בית המשפט

המחוזי. אין עסקינן בעניין של מה בכך; כמות מעין זו של קוקאין בחזקתו של אדם - בביתו - מעלה את רמת החשד, שהוא סטטוטורי מיסודו, ומצביעה על מסוכנות. הודעותיו של קובי מעלות סימני שאלה בתזמונן הכבוש, ולא פחות בשתיקה שהתעטף בה במהלכן. המקום לעמוד על כך אינו יכול, ככלל ומטבע הדברים, להיות בהליך המעצר אלא בתיק העיקרי. האיזון הקיים בתיק, שבו הוטל על העורר מעצר בית ולא מאחורי סורג ובריח, נראה כאיזון נכון. איני מקל ראש באי הנוחות ובהכבדה הכלכלית והמשפחתית שמטיל מעצר הבית בפיקוח בעיר אחרת. התרופה לכך היא החשתו ככל הניתן של ההליך העיקרי, כדי שהתמונה תתבהר והשאלות יוכרעו. נושא אחרון זה אינו בפני, אך חזקה על כל הנוגעים בדבר שיפעלו למטרה זו. בנתון לאמירה זו איני נעתר לערר.