בש"פ 598/98 גדעון בן סלים אהרון עזר נ. מדינת ישראל

העורר הואשם בעבירות של אינוס, מעשה סדום, תקיפה בנסיבות מחמירות, סחיטה באיומים ואיומים, שעל פי הנטען בכתב האישום, בוצעו על ידו כלפי אשתו.

עם הגשת כתב האישום ביקשה המשיבה לעצור את העורר עד לגמר ההליכים במשפטו. בית משפט קמא הטיל ספק בטענת האשה כי בעלה אנס אותה וקבע כי "יתכן ומדובר בתלונה שיקרית וזאת מאחר והמשיב הבהיר לאשתו שנודע לו מקלטות שבהן הקליט אותה משוחחת עם מאהב, שהיא משרכת דרכיה". עוד קבע שופט בית משפט קמא כי אלמלא האיום הישיר על חיי המתלוננת מצד העורר, לא היה מקום להורות על מעצרו עד תום ההליכים אלא ניתן היה להסתפק בהרחקתו מביתו, מה עוד שבית המשפט לענייני משפחה בטבריה הוציא נגד העורר צו האוסר את כניסתו לדירת המגורים של בני הזוג.

בני הזוג נשואים מזה 15 שנה. היחסים ביניהם מעורערים. העורר כבר הורשע בעבר בתקיפת אשתו ותלוי ועומד נגדו עונש מאסר על תנאי. אשת העורר נתנה עינה באחר וכשנודע הדבר לעורר איים לרצחה נפש אם לא תעזוב את דירת המגורים שלהם (ראה הודעותיה של המתלוננת מיום 15.1.98). בית משפט קמא הגיע למסקנה כי אין אפשרות בשלב זה לקבוע אם מדובר באיום סרק או שמא "מסתתרת כוונה" מאחורי האיום, לנוכח בגידת אשתו בו.

השופט קמא קבע כי את האיומים ברצח הפנה העורר כלפי אשתו "בעידנא דריתחא", עקב גילוי מעשה הבגידה.

בא כוח העורר סבור כי לשם איזון האינטרסים המנוגדים של שני בני הזוג ולהבטחת בטחונה של האשה, ניתן להסתפק בחלופת מעצר באופן שהעורר יורחק כליל מן העיר טבריה. עמדת המשיבה היא שקיים חשש לבטחונה של המתלוננת מצד בעלה וכי איומיו על רקע היחסים המעורערים ביניהם מקימים חזקת מסוכנות. לטענת המשיבה, הדרך היחידה להבטחת שלומה של האשה היא בהחזקת העורר במעצר עד תום משפטו.

בית משפט קמא החליט כאמור לעצור את העורר עד לתום ההליכים מאחר ולא יכול היה לשלול את האפשרות כי אכן קיימת אצל העורר כוונה נסתרת להוציא לפועל את איומי הרצח כלפי אשתו.

ואכן יש רגליים לחשש זה. מטבע הדברים לא חלפו רגשי הזעם של העורר כלפי אשתו וספק אם יעלה בידו לשלוט בפרץ הרגשות אם שוב יקלע למצב של "עידנא דריתחא". החשש לשלומה של המתלוננת הוא אם כן הגורם המכריע לדחיית הערר שבפני. הסיכון הנשקף לשלומה של המתלוננת מוסיף להתקיים ואין חלופה מתאימה שתוכל להשיג את מטרת מעצרו של העורר בנסיבות העניין.

על כן, לא מצאתי סיבה להתערב בשיקול דעתו של בית משפט קמא.

הערר נדחה.