פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
5981/11
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
העורר:
עלי חטיב
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי
בירושלים (השופטת בן-אור) מיום 8.8.11 במ"ת 30859-09-10
תאריך הישיבה:
כ"ב
באב התשע"א (22.08.11)
בשם העורר:
עו"ד אנור בשיר
בשם המשיבה :
עו"ד עדי שגב
החלטה
א.
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת בן-אור) מיום 8.8.11 במ"ת 30859-09-10, בגדרה נתקבלה בקשת המדינה לעיון חוזר בתנאי מעצר הבית של העורר, ולפיכך נעצר העורר עד תום ההליכים.
רקע והליכים
ב.
נגד העורר הוגש לבית המשפט המחוזי כתב אישום המייחס לו עבירות של חבלה בכוונה מחמירה ותקיפת שוטר. כעולה מעובדות כתב האישום, העורר נעצר ברכבו בקרבת מחסום משטרתי שנקרה בדרכו, הפעיל מוסיקה בעוצמה גבוהה וקילל את השוטרים במקום. לאחר שאחד השוטרים ביקש ממנו להזדהות, החל העורר לנסוע במהירות כאשר השוטר נתלה על צד הרכב על מנת לא להיפגע. לאחר שלא עלה בידו לדחוף את השוטר מן הרכב, עצר העורר את רכבו בפתאומיות בניסיון להפילו, אך השוטר הצליח להיכנס לרכב, תוך שהעורר מתנגד לנסיונות מעצרו.
ג.
עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים. בהחלטתו מיום 21.9.10 הורה בית המשפט על שחרורו של העורר לחלופת מעצר בתנאים הבאים: השגחה רצופה של אחד המפקחים, הפקדה עצמית בסך 4,000 ₪, חתימת כל אחד מן המפקחים על התחייבות בסך 6,000 ₪, והתחייבות עצמית בסך 7,500 ₪. כן הורה בית המשפט על עריכת תסקיר מעצר, ובו התייחסות לבקשת העורר לצאת לעבוד במהלך מעצרו. המשיבה הגישה בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט מיום 21.9.10, בטענה שהעורר הפר את תנאי מעצר הבית, בכך שאינו נתון להשגחת המפקחים בשעות הבוקר. בהחלטתו מיום 7.11.10 דחה בית המשפט את בקשת המדינה (השופטת אפעל-גבאי), אך צוין כי יש לחדד בפני המפקחים את תפקידם. יצוין, כי במועד הדיון הוגש גם התסקיר בעניינו של העורר. נוכח טענות המדינה והאמור בתסקיר נקבע, כי אין מקום לשקול את בקשת העורר לאפשר לו לצאת לעבוד.
ד.
ביום 7.8.11 הוגשה על-ידי המדינה בקשה נוספת לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט מיום 21.9.10, וכן נתבקש חילוטן של הערבויות בתיק. נטען, כי ביום 3.8.11 נצפה העורר בחניון המרכז הרפואי "שערי צדק" כשהוא ישוב ברכב עם אדם נוסף, אשר לאחר מכן נצפה מנסה לפרוץ לרכב אחר. העורר הסביר את נוכחותו במקום ברצונו לרשום את רעייתו ללידה כבר בשלב מוקדם, נוכח נסיון העבר בלידותיה. בהחלטתו מיום 8.8.11 קיבל בית המשפט את בקשת המדינה. צוין כי אף אם תתקבל גרסת העורר לעניין מטרת היציאה, אין חולק שביציאתו ללא אישור הפר את תנאי מעצר הבית. הוזכרו גם עדויות חלק מן המפקחים, לפיהן העורר הטעה אותם באמרו מזה כחודשיים כי כבר אינו נתון במעצר בית. כן הורה בית המשפט על חילוט מחצית מסכום ההפקדה העצמית של העורר (הדיון בחילוט כספם של המפקחים הועבר למותב שנתן את ההחלטה המקורית בעניינם).
הערר והדיון
ה.
נגד החלטה זו הוגש הערר הנוכחי. נטען, כי לא ניתן המשקל הראוי לכך שעסקינן בהפרה קלה של תנאי השחרור, אשר נבעה ממצב רפואי סבוך של רעיית העורר. צוין גם, כי בטרם יצא לבית החולים ניסה העורר ליצור קשר עם בא כוחו על מנת לנסות ולהסדיר את יציאתו. עוד נטען, כי יש ליתן משקל לכך שהעורר נתון במעצר בית כבר למעלה משנה.
ו.
בדיון טען עו"ד אנור לעורר, כי נחקר על החשדות הקשורים בנוכחותו ליד "שערי צדק" ולא נמצאו ראיות לכאורה, שאחרת היה מוגש כתב אישום בעניין זה; הוא נסע במקרה ברכב של חברו. לעניין המפקחים נטען שלא העורר הוזהר אלא המפקחים, ועליהם היה לפנות לבית המשפט; העורר מצוי שנה במעצר בית, אך יתכן שלא הבין את משמעותו כדבעי, ולא ידע כי עליו לפנות לבית המשפט לקבלת רשות ליציאה; הוא נכון להוסיף מפקחים והפקדה.
ז.
עו"ד שגב טענה למדינה, כי עסקינן במכלול הפרות, ולא היתה זו הפעם הראשונה אלא קדמו לה מספר הפרות; ניתנה לעורר על-ידי השופטת אפעל-גבאי הזדמנות נוספת לאחר הפרת התנאים והוא הפר את האמון ברגל גסה, וגם מדברי המפקחים עלה כי הוא שיחרר אותם לפי שיקול דעתו; הגם שידע, כפי שגם אמר במשטרה בחקירתו באירוע "שערי צדק" כי לא הפר שכן הוא נתון במעצר בית מלא, שיחרר איפוא את המפקחים, ומדובר בזלזול בוטה.
הכרעה
ח.
לאחר העיון חוששני כי אין בידי להיעתר לערר. עיינתי בכל החומר שבתיק ובתיק החקירה ב"אירוע שערי צדק". המכלול אינו מדבר בזכות העורר. מעצר בית הוא מעצר בית, הוא אינו המלצה אופציונלית למילוי "לכשירצה". אכן, גם אם מעצר בית רחוק שנות אור (לטובה) ממעצר מאחורי סורג ובריח, עדיין יש בו אי נוחות, אנושית וכלכלית (ראו דברי השופט עמית בבש"פ 5564/11 פלוני נ' מדינת ישראל
(לא פורסם)); אך אחרי ככלות הכל האדם מצוי בביתו, יכול לתקשר באופן חופשי (בכפוף לעתים למגבלות ספציפיות); ניתן לבקרו; ומקום שהוא יכול לעבוד מביתו, אף דבר זה אפשרי לעתים. כך או אחרת, אין העצור במעצר בית אדון לא להפרתו על פי נוחותו – בעניינים חשובים או דחופים ניתן כמובן לפנות לתביעה ולבית המשפט, ולא אלמן ישראל – ולא
לאמירה או "קריצת עין" למפקחים לעניין שחרורם, וגם המפקחים עצמם כמובן מחויבים בהתחייבותם. הפרקליטה הפנתה אל נכון לניתוח השופט מלצר בבש"פ 7634/09 מדינת ישראל נ' אדרי , פ"ד נד(1)385); שם נאמר, כי "מרגע שמופר אמון זה... יתקשה בית המשפט ליתן את האמון הנדרש בנאשם פעם נוספת".
ט.
בנידון דידן נעשה על-ידי השופטת אפעל-גבאי "נסיון אמון" שלא צלח. השילוב בין הנסיבות המחשידות מאוד של האירוע "שערי צדק" – גם אם לא היו ראיות נגד העורר להעמדה לדין צריך בית המשפט להיות שוטה שבעולם, נוכח הנסיבות המחשידות ביותר כלפי מי שברכבו נסע לעניין נסיון פריצה, כדי לקבל את הסיפור התמים של הזמנת מקום ללידה (גם לא הוגש כל תיעוד רפואי רלבנטי); אני מאחל לרעיית העורר לידה טובה. קשה להלום גם כי העורר קיבל "הסכמת" בא כוחו (בתיק העיקרי) ליציאה, ויש אינדיקציה ברורה לכך שלא היא (מזכר השוטר סימון בעקבות שיחה עם עורך הדין ב-3.8.11). ולבסוף מדברי המפקחים עולה, כי "שוחררו" על-ידי העורר. לעורר גם עבירת רכוש קודמת. הצטברות כל אלה מטה את הכף לחובת העורר ולהישארותו לעת הזאת במעצר, ואציין כי נמסר שהכרעת הדין בתיק העיקרי תינתן ב-12.9.11. צר לי שהפעם לא יהא העורר בחיק משפחתו בחג "עיד אל-פטר", אך חוששני שאין לו להלין אלא על עצמו.
י.
איני נעתר איפוא לערר.
ניתנה היום, כ"ד באב תשע"א (24.8.11).
ש ו פ ט