פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בירושלים
בש"פ
5982/02
בפני:
כבוד השופט א' ריבלין
ה
עורר:
מוחמד אבו שמס
נגד
המשיב
ה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בב"ש
3168/02 מיום 3.7.2002 שניתנה על ידי כבוד השופט צ' גורפינקל
תאריך
הישיבה: ב' באב תשס"ב (11.7.2002)
בשם
העורר: עו"ד איתן און
בשם
המשיבה: עו"ד נעמי כץ
החלטה
העורר הובא לדין בבית משפט השלום בעבירות של פציעה בנסיבות מחמירות והחזקת סכין. על-פי האמור בכתב האישום, פצע העורר אדם אחר באמצעות סכין שאחז בידו. הוא דקר את האחר בכל חלקי גופו, תחילת בצד השמאלי של החזה ולאחר מכן ביד ובשתי הרגליים. בסך הכל תשע דקירות בסכין. התשתית הראייתית העומדת, לכאורה, לחובת העורר היא איתנה. העורר בחקירתו במשטרה לא הציע גרסה משלו באשר לסיבה שהביאה אותו לבצע את המעשה. היום הוא טוען, כי נתקיימה קטטה בינו לבין המתלונן אך בכך אין כדי להסביר את המניע למעשי הדקירה החוזרים ונשנים.
בית המשפט התרשם מן העובדה שנערכה "סולחה" בין משפחת העורר לבין משפחת הנפגע, והן מן האמור בתסקיר שירות המבחן, והורה על שחרורו בערובה. ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נתקבל, לאחר שבית המשפט מצא כי החלטתו של בית משפט השלום היתה שגויה וכי אין מקום לשחרר בערובה מי שמבצע עבירות אלימות מהסוג הזה. בית המשפט המחוזי ציין את העובדה שהעורר החזיק ברשותו סכין כדי להיות נכון להשתמש בה בבוא העת והדגיש גם שמדובר בהליך משפטי קצר יחסית.
כנגד החלטה זו מופנה הערר. העורר סבור, כי לא ניתן משקל ראוי לעובדה שהוא צעיר בגילו, כי עד למועד האירוע קיים אורח חיים נורמטיבי, כי נתקיימה "סולחה" בין המשפחות וכי לא נתקיימה מסוכנות די המצדיקה מעצר עד תום ההליכים. העורר מפנה גם לאמור בתסקיר שירות המבחן.
דין הערר להידחות. האמור בתסקיר שירות המבחן אין בו די כדי להצדיק במקרה זה בחירה בחלופת מעצר. גם ה"סולחה", אם אכן נתקיימה, אינה מפחיתה מעוצמת המסוכנות הנלמדת מעצם המעשה האלים. מי שדוקר אחר בסכין ואינו מניח עד שביצע בגופו של האחר תשע דקירות, מעיד על עצמו כי חלופת המעצר שהוצעה בעניינו לא תעצור אותו מפועלו האלים.
הערר נדחה.
ניתנה היום, ו' באב תשס"ב (15.7.2002).
ש
ו פ ט