בש"פ 5986/02 מחמוד בן ח'ליל סולימאן נ. מדינת ישראל

1.העורר עומד לדין בגין שניים עשר אישומים. הראשון נוגע למעשה שותפות בביצוע שוד מזויין וקשירת קשר לביצוע פשע, לשינוי זהותו של רכב או של חלק ממנו, לסחר ברכב גנוב וכן עבירות של בידוי ראיות והשמדתן ושיבוש הליכי משפט. לעבירות דומות מתייחסים גם האישום הרביעי החמישי, השישי, השביעי, השמיני, התשיעי והעשירי. האישום השני מתייחס לעבירה של החזקת נשק שלא כדין. האישום השלישי מתייחס לעבירות של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, הפרעה לשוטרים בעת מילוי תפקידם, שיבוש הליכי משפט ואיומים ברצח. האישומים האחד-עשר והשניים-עשר נוגעים לעבירות של שימוש במרמה ובתחבולה במטרה להתחמק מתשלום מס וניכוי מס תשומות מבלי שיש לגביו מסמך.

2.העורר, שהיה מנהל סניף בחברה העוסקת בהובלות ובמסחר ושברשותה מצויים כלי רכב כבדים, קשר קשר לבצע, באמצעות אחרים, שוד שבמהלכו תיגנב משאית שבבעלות החברה יחד עם הנגרר שמחובר אליה. משבוצע השוד דרש וקיבל מחברות הביטוח שביטחו את המשאית ואת הנגרר סכום של קרוב ל300,000- ש"ח. בכך לא הסתפק: לאחר שקיבל לידיו את תגמולי הביטוח החזיר לידו את נגרר הרכב "השדוד" לא לפני שהשחית את סימני הזיהוי של הנגרר על ידי כך ששינה את מספר השילדה. לידיו של העורר הגיעה בשלב מסויים גם מכונית גנובה מתוצרת וולבו. על מנת לטשטש את זהותה השחית העורר את סימני הזיהוי של השלדה. הדבר נתגלה בעת חיפוש שנערך בחצריו של העורר ביום 13.5.2002.

במועד אחר הגיע לידיו של העורר תא נוסעים של משאית. סמוך לכך הוא גם רכש משאית אחרת שעברה לרשות חברת ביטוח לאחר תאונה. העורר החליף תא נוסעים אחד במשנהו והעביר את סימני הזיהוי המשתייכים למשאית אחת למשאית האחרת. כך, כדי להסתיר את השימוש שעשה בתא הנוסעים הגנוב. בכך לא ראה די והוא הצהיר בפני רשויות המס כי מכר תא נוסעים אחד לחברה אחרת למרות שלא נתבצעה כל עסקה כזו. על העסקה שלא היתה הציג חשבונות וקיבל החזרי מס. אות היא, שהרווח שהפיק מגניבת חלקי הרכב וזיוף זהותם, כך ניתן להבין מכתב האישום, לא סיפק את הנאשם. הוא ביקש "לשתף" גם את רשויות המס במזימה להגדלת רווחיו. שלטונות המס, כך נטען בכתב האישום, נפלו קורבן גם לטענה בדבר עסקה אחרת שלא נתקיימה וגם היא קשורה בזיוף חלק מרכב כבד וכן מחמת שהוא ניכה מס תשומות בגין שמונה עשרה חשבוניות מס שהונפקו בגין עסקאות, שלא היו ולא נבראו. לכך מתווספות עבירות נוספות של מסחר ברכב גנוב, שינוי זהותם של כלי רכב גנובים, או חלקים מהם, כאמור ביתר פרטי האישום.

3.העורר מלין על כך שבית המשפט המחוזי הורה על מעצרו עד תום משפטו. הוא מסכים כי עומדות לחובתו ראיות לכאורה בגין כל האישומים המיוחסים לו וכי מתקיימות בעניינו עילות מעצר. עם זאת, הוא סבור כי ניתן להמיר את המעצר בחלופה אחרת ולו רק בשל העובדה שהעבירות המיוחסות לו בוצעו, על פי הנטען, במשך תקופה ארוכה והעובדה שהוא כבר נעצר ונחקר בגין חלק מהן.

4.דין הערר להידחות.

אין ספק כי במקרה זה קמה יותר מאשר עילת מעצר אחת. מסוכנותו של העורר, שנמצא מחזיק בנשק שלא כדין, תקף שוטרים בנסיבות מחמירות, היה שותף לתכנון שוד מזויין ואיים ברצח - גלויה וברורה. החשש משיבוש הליכי משפט הוא חשש ממשי בנסיבות המקרה הזה, מחמת שאיים על עדים והציע להם תשלום כסף על מנת שישבשו את הליכי המשפט. גם חשש זה מקים עילת מעצר.

5.לכך נוספת העובדה, שעל-פי הראיות לכאורה, נטל העורר חלק בשורה של עבירות הקשורות במרמה חמורה ובעבירות רכוש חמורות שעניינן סחר ברכב גנוב ובחלקי רכב גנובים, שינוי זהות של כלי רכב, או חלקים מהם, וזיוף בנסיבות מחמירות. עבירות מסוג זה נגועות לא רק במרמה ובפגיעה ברכוש רב ערך, כי אם גם כורכות בתוכן יצירת סיכון של ממש לתחבורה. מי שמצרף חלקי רכב שונים, זה לזה, מין בשאינו ממינו, כשכל מעייניו נתונים אך לטשטוש הזיהוי, ולהעלמת מקורם של החלקים, מציב מכשול לרבים. עבירות מסוג זה הן המספקות את הדלק הנחוץ לביצוע עבירות נוספות ובהן, גניבה, שוד; תכופות מלוות העבירות האלה בגרימת נזקים כספיים גדולים לאחרים ובכלל זה - חברות הביטוח ורשויות המס. מסוכנות, רבת פנים זו, מקימה עילת מעצר.

אופיין של עבירות אלה מחייב, מטבעו, ביצוע מלאכת חקירה סבוכה וקשה והמקרה הזה יוכיח. עובדה זו מסבירה גם את משך הזמן שעבר מאז תחילת החקירה ועד יום מעצרו של העורר. ממילא לא היה מקום להעלות כאן את הטענה ששלטונות החקירה השתהו בעריכת החקירה ואחרו במעצרו של העורר.

אשר על כן, נדחה הערר.