בש"פ 5992/06 נאצר אבו פריח נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ד' רוזן) לדחות את ערעורו של העורר על החלטת בית המשפט השלום בתל אביב לעוצרו עד תום ההליכים נגדו.

1.נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של התפרצות למקום מגורים לשם ביצוע עבירה, עבירה לפי סעיף 406 (ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1996 (להלן:"חוק העונשין"), גניבה, עבירה לפי סעיף 348 לחוק העונשין, גניבת רכב, עבירה לפי סעיף 413 לחוק העונשין, נהיגה פוחזת של רכב, עבירה לפי סעיף 338(1) לחוק העונשין, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין, החזקת סכין למטרה לא כשירה, עבירה לפי סעיף 186 לחוק העונשין, החזקת מכשירי פריצה, עבירה לפי סעיף 409 לחוק העונשין, כניסה לישראל שלא כחוק, עבירה לפי סעיף 12(1) לחוק העונשין הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, נהיגת רכב מנועי ללא רישיון, עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 ונהיגה ללא ביטוח רכב, עבירה לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי.

2.על פי עובדות כתב האישום, ביום 30.4.2006 לפנות בוקר, התפרץ העורר עם אדם נוסף לביתה של אישה בשם כוכבה לוי ונטל ממנו מפתחות רכב, תיק, כרטיס אשראי, כסף מזומן, מכשיר נייד וסוודר. בהמשך גנב העורר את הרכב שאת מפתחותיו נטל, ונהג בו בדרך נמהרת ורשלנית, בניגוד לכיוון התנועה, ללא רישיון נהיגה תקף וביטוח. במהלך נסיעתו חלף על פני רכבו של פלוני שנאלץ לעצור בצד הדרך על מנת שלא להיפגע על ידי העורר. בשלב כלשהו נעצר העורר על ידי זוג שוטרים. העורר התנגד לפתיחת דלת המכונית, חבט בשוטרת שאחזה בו, דחף אותה ונסע מספר מטרים כשהשוטרת בתוך הרכב. בשלב זה הוציאה השוטרת את המפתחות מהסוויץ' והשוטר השני ירה בגלגל הרכב. כשהוצא העורר מהרכב ניסה לברוח, תקף את השוטר בבעיטות ומכות אגרוף ומשאחזה בו השוטרת, היכה אותה על ידיה.

3.עם כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. בית משפט השלום נעתר, בהחלטתו מיום 29.5.2006, לבקשה בציינו כי נסיבות כתב האישום מלמדות על מסוכנותו של העורר לציבור ועל חשש ניכר כי הלה ימלט מאימת הדין, אם ישוחרר. עוד ציין בית המשפט כי מעשיו של העורר אינם הסתבכותו הראשונה עם החוק וכי עברו מצביע אף הוא על מסוכנותו לביטחון המדינה. בית המשפט קבע:

"בנסיבות אלה, כשאין מורא הדין על המשיב, לא ניתן ליתן בו את האמון הדרוש לצורך שחרור בתנאי ערבות, שיהא בתנאי ערבות כדי להבטיח את התייצבותו לדין".

4.על החלטתו זו של בית משפט השלום הוגש ערר לבית המשפט המחוזי. בהחלטתו מיום 19.6.2006 דחה בית המשפט (כב' השופט ד' רוזן) את הערר בציינו:

"בית המשפט השלום בהחלטה מנומקת ומבוססת קבע, כי המסוכנות הנשקפת מן העורר וכלל אישיותו, נוכח פועלו בתיק זה, במחובר לעברו הפלילי, יש בהם כדי לשלול אפשרות לשחררו לחלופת מעצר".

על החלטה זו הערר שבפני.

5.בא כוח העורר תוקף את שתי עילות המעצר הקמות בעניינו של העורר. ראשית טוען הוא כי חשש להמלטות מן הדין הוא אינהרנטי למי שהוא תושב השטחים ואין בו, כשלעצמו, כדי להצדיק את מעצרו עד תום ההליכים. שנית ולגבי מסוכנותו של העורר, טוען בא כוחו כי שומה היה על בית המשפט לבחון חלופת מעצר שיש בה כדי לאיין את מסוכנותו זו. לטענתו, עברו הפלילי של העורר אינו מכביד כלל וכולל שתי הרשעות זניחות וכי זו לו הפעם הראשונה בה הוא מועמד לדין בעבירות רכוש. לטענתו, גם אם קמה בעניינו עילת מסוכנות, ניתן לאיינה בדרך של חלופת מעצר ראויה והטלת ערבויות להנחת דעתו של בית המשפט.

6.עוד מביא בא כוחו של העורר מדבריהם של השוטר שעצר את העורר וכן של אותו אדם שעצר את רכבו בצד הדרך עת חלף העורר על פניו והיה עד למעצרו. לטענתו, בדברי שניהם מתואר ניסיון בריחה מצידו של העורר ותו' לא, וזאת בניגוד להתנהגות אלימה וחריגה, כמתואר בכתב האישום. עובדה המאששת, לטענתו, דברים אלו היא כי אין בנמצא כל דו"ח רפואי המצביע על נזק כלשהו, ולו הקל שבקלים שנגרם לשוטר. אשר על כן, לטענתו, מעשיו של העורר אינם חורגים מגדרן של עבירות רכוש.

7.עברו של העורר הוא יחסית, לא מכביד, ולא בו רואה אני את עיקר הכובד של העניין, אף שעבר פלילי מוסיף מימד למסוכנות. עיקר הכובד נעוץ במעשה עצמו, שוב, כשהדגש הוא על מה שארע לאחר ההתפרצות: הנסיעה הפרועה והתנהגותו של העורר כלפי השוטרים. המעשים שעשה לכאורה העורר מצביעים בעיקר על כך שיש חשש שימלט מן הדין וכן על מסוכנותו. בנסיבות אלה איני רואה מקום להתערב בשיקול הדעת של הערכאה הראשונה, ואני דוחה את הערר.